הון תרבותי

הון תרבותי
רגב, 2006

המושג ומקורותיו התאורטיים
"הון תרבותי" מתייחס לעולם התוכן והידע שבעלות עליו מקנה עליונות חברתית, כלומר שייכות טבעית-לכאורה ומובנת-מאליה לשכבות הנהנות ממעמד מועדף ואף מדומיננטיות במבנה החברתי. המושג ממשיך את הדיון הקלסי של מקס ובר ביוקרה ובסגנון חיים כמגדירי קבוצות סטטוס, ואילו המילה "הון" מפנה גם לקרל מרקס. מטרתו של פייר בורדייה, שעמו מזוהה המושג, היא להרחיב את החשיבה על אי-שוויון ועל ריבוד אל מעבר לדיון הכלכלי ולהעניק לתחום התרבות משקל כגורם אוטונומי ביחסים בין-קבוצתיים, בעיקר בתחומים שבהם מופעלות פרקטיקות של טעם ושיפוט אסתטי.
הדיון מתחלק לשתי חטיבות: תאוריה של ההון התרבותי עצמו, המפרטת את תפקידו בייצור ובתחזוקה של אי-שוויון ושל יוקרה, ותאוריה של שדה התרבות והאמנות, המנתחת את הדינמיקה שבה תכניו של ההון הדומיננטי משתנים ומשתכללים ללא הרף. הכללתן של יצירות וצורות תרבותיות בהון הלגיטימי או הדרתן ממנו קובעות את הסטטוס החברתי שלהן ושל יוצריהן וצרכניהן.

מצביו של ההון התרבותי
ההון התרבותי מופיע בשלושה מצבים עיקריים:
• מצב מחופצן: בעלות על חפצים ומוצרים מתחום התרבות והאמנות המסמלים באופן קונבנציונלי יוקרה, אנינות וטעם משובח, כמו ציורים בחתימת ידם של ציירים נודעים וארון ספרים עשיר בספרות מופת. מצב זה קרוב למושג המסורתי של סמלי סטטוס.
• מצב ממוסד: תארים, תעודות, תיאורי תפקידים וכיוצא באלה.
• מצב גופני: נטיות, רגישויות, מיומנויות וכישורים הנרכשים במהלך החיים, בעיקר בגיל מוקדם, ונעשים לתכונות טבעיות-לכאורה של הגוף בכל הקשור לטעם אסתטי, להבנה בתחומי ידע, להיכרות עם תחומי השכלה נחשבים וליכולת לשונית משוכללת.

ההביטוס
ההון התרבותי הגופני חופף במידה רבה את ההביטוס, יכולתו של אדם להפעיל באופן אינטואיטיבי וספונטני ידע, טעם, הבנה והבחנה בין דקויות בתחום פעילות נתון. המטאפורה המסבירה אותו...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^