הגנה על פליטי אקלים: הטיעון בזכות פרוטוקול גלובלי
Biermann & Boas, 2008
היקף המשבר המתהווה
סוגיית ההגנה על “פליטי אקלים” ויישובם מחדש עלתה על סדר יומה של מדיניות האקלים בכינוס שיזמה ממשלת האיים המלדיביים באוגוסט 2006. למדינת אי נמוכה זו שאלת הישרדות, שכן אטולים רבים עשויים להפוך לבלתי ראויים למחיה במהלך המאה, אך ההגירה הקשורה באקלים עלולה להתפתח למשבר גלובלי רחב בהרבה: לפי הערכות אחדות, ששולי הטעות בהן גדולים, יותר מ-200 מיליון בני אדם עשויים להידרש לזנוח את בתיהם עד 2050, ורוב התרחישים מסכימים שההתחממות תאלץ מיליונים, בעיקר באסיה ובאפריקה, לנדוד. לפי הערכת הפאנל הבין-ממשלתי בנושא שינוי האקלים משנת 2007 יגברו מופעי מזג האוויר הקיצוניים בעוצמתם ובתכיפותם: עד 2080, בהתחממות של מעלה אחת עד שתיים, סופות גאות עלולות לפגוע בכ-103 מיליון בני אדם בשנה, עלייה של מטר במפלס הים עשויה להפוך אומות איים שלמות לבלתי ראויות למחיה, ומחסור במים עלול לפגוע ב-700 עד 1,500 מיליון בני אדם. רוב פליטי האקלים יישארו בגבולות ארצם, אך צפויים גם זרמים חוצי גבולות.
מדוע משטר הפליטים הקיים אינו מתאים
משטר ההגנה על פליטים של האומות המאוחדות מוכן בצורה גרועה למשבר זה: הנציבות לפליטים מטפלת כיום בכ-10 מיליון פליטים בלבד, ספק אם תוכל בלי רפורמות גדולות להגן על זרם הגדול פי 20, ומנדטה חל רק על פליטים פוליטיים יחידים הנמלטים מארצם מחמת רדיפה מטעם המדינה על רקע גזע, דת, דעה פוליטית או מוצא אתני. ההצעה לתקן את אמנת ז׳נבה מ-1951 בדבר מעמדם של פליטים ולהרחיב את המנדט לפליטי אקלים ספק אם היא אפשרית מבחינה פוליטית, שכן המשטר נתון בלחץ מתמיד מצד מדינות מתועשות המבקשות פרשנות מגבילה להוראותיו, והיא אף תיצור מתחים ומחירי חלופין מיותרים בין המוגנים כיום ובין...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
