דיאלוג חתרני: תיאוריה בטיפול פמיניסטי. פרק 5: לשיים את הכאב: אבחון ומצוקה
Brown, 1994
כאשר אנשים מגיעים לטיפול פסיכולוגי, בדרך כלל הם עושים זאת בעקבות מצוקות משמעותיות במיוחד. רק לעיתים נדירות אנשים שבאופן כללי מרגישים טוב, מגיעים לטיפול. באופן מסורתי, מקצועות הטיפול מגיבים למצוקה של המטופלים באמצעות הגדרת חוויותיהם במונחים פתולוגיים, ואבחון סוגים שונים של מצוקות פסיכולוגית. אבחונים אלה הפכו לדרך באמצעותה המטפלים יכולים להפוך את המטופלים ל"אחרים", ולהתייחס אליהם כ"מקרה" ולא לגמרי כבני אדם. תרפיה פמיניסטית מעולם לא הרגישה נוח עם שיטת אבחון זו, ומתארת את האבחון כחלק מהבעיה התרבותית. על פי תפיסות טיפוליות פמיניסטיות, אבחון הוא תיוג שלילי. בפרק הנוכחי מוצג מודל שמתייחס לאופן שבו מצוקה פסיכולוגית מתוארת באמצעות המסגרת הפמיניסטית.
נדרש: אבחון פמיניסטי
משמעותה של תיאוריה פמיניסטית של מצוקה פסיכולוגית היא לא לשכפל את הטעויות של המערכות הפטריארכיות, ולכן ניתוח של בעיות פסיכולוגיות באמצעות כלים פסיכולוגיים אבחוניים צריך להתעלות מעבר לסטנדרטים השטחיים של אבחונים. מדריכי האבחון הפסיכיאטריים הנפוצים, משקפים על פי תפיסה פמיניסטית את הנורמות התרבותיות הדומיננטיות, ולכן יש בהם סקסיזם, גזענות, מעמדיות, וכדומה, שמוטמעים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
