תיאוריית המיינד בהתפתחות תקינה ובאוטיזם
Baron-Cohen, 2001
תיאוריית המיינד ומשמעותה באוטיזם
תיאוריית המיינד היא היכולת להסיק את מלוא מנעד המצבים המנטליים - אמונות, רצונות, כוונות, דמיון ורגשות - המחוללים התנהגות, ולהרהר בתכני המיינד של עצמך ושל הזולת; יש הרואים בה יכולת מכוננת של האנושי, והמונח ייחוס מצבים מנטליים (mindreading) משמש לה חליפין. קושי בהבנת מיינדים של אחרים הוא תו קוגניטיבי גרעיני ואוניברסלי של מצבי הספקטרום האוטיסטי, וחשיפתו תלויה במבחנים מותאמים התפתחותית, ובמיוחד אצל אנשים בתפקוד גבוה.
ההבחנה בין המנטלי לפיזי ותפקידי המוח
ההבחנה בין ישים ואירועים מנטליים לפיזיים נחשבת אבן פינה של תיאוריית המיינד, ואין היא נלמדת במפורש מהורים או ממורים. במבחן שלה שומע הילד על דמות החושבת על כלב ועל דמות המחזיקה כלב, ונשאל מי מהן יכולה ללטף אותו: בני 3 עד 4 תקינים משיבים בקלות, וילדים עם אוטיזם קלאסי לקויים במובהק, אף שגילם המנטלי שווה לכל הפחות לרמה של בן 4. מבחן קרוב שואל למה מועיל המוח: בני 3 עד 4 מונים תפקידים מנטליים כחלימה, רצייה, חשיבה ושמירת סודות, ויש המזכירים גם תפקידים פיזיים כהנעת הגוף, ואילו ילדים עם אוטיזם בגיל מנטלי מעל 4 מכירים את הפיזיים ואינם מזכירים מנטליים. הגיל המנטלי נאמד דרך יכולות מילוליות, הנמוכות מן השתיים, וכך מובטח שהליקוי אינו נובע מגיל מנטלי בלתי מספיק.
מראה ומציאות ואמונה כוזבת מסדר ראשון
מגיל 4 בקירוב מבחינים ילדים תקינים בין מראה למציאות: למול נר שעוצב כתפוח הם אומרים שהוא נראה כתפוח אך למעשה הוא נר. ילדים עם אוטיזם נוטים לשגיאות של ריאליזם וקובעים שהעצם הוא באמת תפוח...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
