תולדותיה של מצרים ממוחמד עלי עד סאדאת, פרק 5: איסמאעיל, המתמערב קצר הרוח
וטיקיוטיס, 1980
בניסיון להיות עצמאיים, סמכו מחמד ובנו איבראהים פאשא בעיקר על כוח צבאי. סעיד פאשא, בנו של עלי, ירש את השלטון בשנת 1856 מבן אחיו עבאס ותרם להתנתקותה של מצרים מתורכיה בכך שהנהיג את הערבית כשפה הרשמית של המדינה. איסמעיל נחשב כמי שעודד את צמיחת העילית המשכילה המצרית, שבתחילה מרדה בו, אח"כ הסתכסכה על בנו, המלך פואד, ולבסוף הדיחה מכס המלוכה את נכדו, המלך פארוק.
האירופים נעשו מעורבים במאבק בין בית עלי לשלטון העות'מאני. הם הפכו מומחים בפיתוח מצרים, סייעו לטפח את הנטייה להידמות לאירופים וממשלותיהם הפעילו לחצים מדיניים על שליטי מצרים. מעצמות אירופה הן שגרמו להדחת איסמאעיל ע"י הסולטאן מכס הח'דיב של מצרים. המערכת השלטונית שהקים מחמד לפי הסדר החדש שלו לא הגיעה למלוא הפוטנציאל שלה בעקבות המאורעות שהובילו לנפילת איסמאעיל וכיבושה של מצרים בידי בריטניה לאחר מכן.
הכיבוש השפיע על הדור השני של שכבת העילית בימי איסמאעיל בכך שמעשיו הופנו לרעיונות המוליכים לשלטון מוגבל, צורות ממשל ייצוגיות וחוקתיות. עמדות אלו גרמו למחלוקת בחברה המצרית: ניגוד בין רצון האריסטוקרטיה החדשה ליטול חלק בשלטון ובהרגלו האוטוקרטי של בית השליט לדחות רעיונות אלו על הסף.
בסוף שלטונו של עלי כמעט הוכפלה אוכלוסיית מצרים, המסחר גדל כמעט שישה מונים והחל להיווצר גרעין של מעמד משכיל שדחק את האריסטוקרטיה המועדפת של הממלוכים, התורכים והאלבנים ובסופו של דבר בא במקומו. בין עלי ואיסמאעיל שלטו 3 פאשות: איברהים (חצי שנה), עבאס הראשון (1848-54) וסעיד (1854-63).
עבאס הראשון היה רודן במהותו, עיכב את תהליך המודרניזציה וניסה לשנות את חוק הירושה. חי בבדידות. למרות איבתו לאירופים (במיוחד לתכנית תעלת-סואץ) הרשה לשפץ את הדרך המקשרת בין קהיר וסואץ ולהניח מסילת ברזל מקהיר לאלכסנדריה ב1852. אולם, עבאס הזניח את בתי הספר, בתי החרושת ושאר המפעלים. גם בכוחות המזוינים חלה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
