"פליטי אקלים" כקטסטרופה מתקרבת? ביקורת על החיפוש השולט אחר מספרים
Jakobeit & Methmann, 2012
החיפוש אחר מספרים ומה שמניע אותו
הדאגה מפני “פליטי אקלים” מונעת לא פעם מהיקסמות מדימויים קטסטרופליים ומתורגמת לחיפוש אחר מספרים גדולים יותר ויותר. האומדן המשפיע ביותר, פרי מחקר רחב היקף מאמצע שנות התשעים, חוזה יותר מ-200 מיליון עקורים בשל האקלים עד 2050, ואף שאין בו אלא הערכה גסה הוא חוזר בדוחות רבים. אומדנים נוספים מניבים תוצאות דו משמעיות ולעתים מחמירות עוד: 50 מיליון עד 2010 בשניים מהם, 60 מיליון עד אותה שנה בתוכנית הסביבה של האומות המאוחדות, ו-20 מיליון עקורים מסיבות אקלימיות כבר בהווה לפי המשרד לעניינים הומניטריים; נציב הפיתוח של האיחוד האירופי נקב ב-300 מיליון עד 2010.
אימוץ חפוז של תחזיות דרמטיות ובלתי מבוססות מספק תחמושת למבקרי מדיניות הסביבה והפיתוח, כפי שאזעקות על מות היערות בגרמניה חיזקו לבסוף את ידי מתנגדי הסביבתנות. מסגור פליטי האקלים כשאלה של מספרים גדולים עשוי לקדם “ניהול הגירה” במקום השתתפות מקומית ולהפוך פליטים לקורבנות נטולי יכולת פעולה. השאלה אם השפעתו החברתית החריפה של שינוי האקלים תתורגם לתנועת אדם תלויה בריבוי גורמים חברתיים, כלכליים ופוליטיים, ומורכבות הקשרית זו מותחת את כושר החיזוי של מדעי החברה מעבר לגבולותיו. אומדנים גסים מולידים פתרונות גסים, ומוטב לפנות לחקרי מקרה המשחזרים מנגנונים סיבתיים.
מצב הדיון: מקסימליזם ומינימליזם
אומדנים מקסימליסטיים מוקדמים אימצו מודל “שכל ישר” פשוט של הקשר בין שינוי סביבתי להגירה וחזו מספרים גבוהים; מולם קראה האסכולה המינימליסטית למודלים מתוחכמים, לשקילת ההקשר החברתי, הכלכלי והפוליטי של החלטות הגירה ואף...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
