פילוסופיה, "הידועים הבלתי ידועים", והשימוש הציבורי בתבונה
Žižek, 2006
הידועים הבלתי ידועים כמטלה פילוסופית
לא רק שיש פתרונות נכונים ושגויים, אלא שיש גם שאלות שגויות. מטלת הפילוסופיה אינה לספק תשובות, אלא להגיש לביקורת את השאלות עצמן, ולגלות כיצד האופן שבו אנו תופסים בעיה הוא עצמו מכשול לפתרונה. הדבר נכון במיוחד לגבי הדיון הציבורי של ימינו בנושאים כמו איומים אקולוגיים, משבר האמונה, דמוקרטיה ו"מלחמה בטרור", שבהם "הבלתי ידועים הידועים", ההנחות השקטות שאיננו מודעים להן, הן שמכוונות את מעשינו.
במרץ 2003 ניסח דונלד רמספלד הבחנה בין סוגי ידע: "ידועים ידועים" הם דברים שאנו יודעים שאנו יודעים; "ידועים בלתי ידועים" הם דברים שאנו יודעים שאיננו יודעים; ו"בלתי ידועים בלתי ידועים" הם דברים שאיננו יודעים שאיננו יודעים. אולם רמספלד השמיט קטגוריה רביעית וחשובה מכולן: "הבלתי ידועים הידועים", דברים שאיננו יודעים שאנו יודעים. זהו בדיוק הלא-מודע הפרוידיאני, "הידע שאינו יודע את עצמו".
כאשר רמספלד טען שהסכנות העיקריות בעיראק נובעות מ"בלתי ידועים בלתי ידועים", פרשת אבו גרייב הוכיחה שהסכנות האמיתיות נמצאות ב"בלתי ידועים הידועים": אמונות מודחקות, הנחות יסוד שאנו מעמידים פנים שאיננו מכירים בהן, ופרקטיקות אפלות המהוות את הרקע הסמוי לערכינו הגלויים. חשיפת "בלתי ידועים ידועים" אלה היא מטלתו של האינטלקטואל. לפיכך, רמספלד אינו פילוסוף: מטרת ההרהור הפילוסופי היא בדיוק לאתר אותם. כך גם ה"אפריורי הטרנסצנדנטלי" הקנטיאני אינו אלא רשת של "בלתי ידועים ידועים", אופק משמעות שאיננו מודעים לו, אך המבנה תמיד את גישתנו אל המציאות.
הפרנויה כדגם של "הבלתי ידועים הידועים"
מקרה קיצוני ממחיש תובנה זו: ג'יימס ג'יסוס אנגלטון, ראש מחלקת הנגד-ריגול של ה-CIA במשך כמעט שני עשורים עד 1973, האמין ב"מזימת המפלצת": תוכנית כוב"ש ענקית של ה-KGB לחדור ולשתק את רשת המודיעין המערבית. אנגלטון היה משוכנע שקיסינג'ר, הרולד וילסון ואולוף פלמה היו סוכני KGB, ופסל כל סימן...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
