נסיעה בזמן, טראומה וסיפים
Elsaesser, 1998
לימודי קולנוע: ראשית ואחרית
בסוף המאה העשרים עולות שאלות בלתי נמנעות על זמן, עיתוי וטמפורליות. ניתן לטעון, על סמך ניסיון לימודי הקולנוע האנגלו-צרפתיים בשנות השישים והשבעים בבריטניה, שלידתם של לימודי קולנוע כתחום אקדמי התבססה על ההנחה שהוליווד הישנה מתה. תחתיה עלתה קולנוענות האמנות האירופית, הניאו-ריאליזם והגל החדש הצרפתי, שיחסם להוליווד היה דו-ערכי: גם קוברים אותה וגם חובקים אותה בחיבוק נקרופילי.
כיום, עם שובה של הוליווד בשנות השמונים והתשעים, ניכרת משבר מוצהר לא רק של קולנוע האמנות האירופי, אלא גם של זרם מסוים בלימודי הקולנוע, כזה שעסק בריאליזם, ייחוסיות ופוליטיקה של ייצוג.
מדע בדיוני, נסיעה בזמן וטראומה
מאז סוף שנות השישים, החל מ"2001: אודיסיאה בחלל", דרך שלשיית "מלחמת הכוכבים" וכלה בפולחן "מסע בין כוכבים", הפך המדע הבדיוני לז'אנר עממי מרכזי. ההסבר המיידי לפופולריות זו הוא הרצון להציץ אל מעבר לגבולות הזמן בסף האלף החדש. אולם הסבר זה חסר: רוב סרטי המדע הבדיוני אינם אוטופיים אלא דיסטופיים, ומציגים את ההשלכות הנוראות של חטאי העבר על הדורות הבאים. הז'אנר נושא יותר חרדות מאשר...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
