עדויות לגבי ניהול רווחים העולות מסעיף ההפרשה לחובות מסופקים
McNichols & Wilson, 1988
1. מבוא
המחקר בוחן את השאלה האם מנהלים מבצעים מניפולציות בהצגת הרווחים (ניהול רווחים). כדי לעשות זאת, החוקרים יוצרים מודל המנבא כיצד היה מוצג נתון החובות המסופקים בהנחה שאין ניהול רווחים. המודל מתבסס על העקרונות החשבונאיים שהיו מקובלים בתקופת המאמר (GAAP), לפיהם סעיף הלקוחות אמור לשקף את ציפיות ההנהלה לקבלה עתידית של הכספים. החוקרים מעריכים את הרכיב של שיקול הדעת של ההנהלה בתוך הנתון של ההפרשה לחובות מסופקים, וכדי להעריך את המודל בוחנים את הרכיב הזה מול משתנים שצפויים להשפיע על ניהול הרווחים בחברה.
המחקר מתייחד בכך שהוא מודד מדד אחד בלבד, אשר יש בו רכיב לשיקול הדעת של ההנהלה, ומודד רכיב זה באמצעות ההשוואה לתקני החשבונאות המקובלים. נבחר המדד של הפרשה לחובות מסופקים כיוון שהרכיב שאינו נתון לשיקול הדעת של ההנהלה בו הוא קטן יחסית ולכן קל יותר למדוד את הרכיב הנתון לשיקול הדעת של ההנהלה (ולכן חשוף להטיית ניהול הרווחים).
2. השערות המחקר
על פי ההשערה הראשונה, חברות מנסות להקטין את השונות של הרווחים המדווחים. הן ישתמשו בניהול רווחים כדי להגדיל את הרווח כאשר הרווח נמוך יחסית, וכדי להקטין את הרווח כאשר הרווח גבוה יחסית.
על פי ההשערה השנייה, כאשר תגמול המנהלים מותנה ביעדים והמנהלים עומדים ביעד, הם ינסו להקטין את הדיווח על רווחים, על מנת להגדיל את הסיכוי לעמוד ביעד גם בתקופה הבאה. באופן דומה כאשר יש להכנסות המנהלים תקרה, הם ינסו גם כן לדווח על רווחים קטנים יותר כדי להימנע מהגעה לתקרה. כיוון שחברות מודעות לנטייה זו, הן כולות חבילות תגמול מתוחכמות יותר למנהלים, ולכן ניתן לסכם את...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
