סיכום ספר מלכים ב
תוכן עניינים
פרק א' - אחזיהו מלך ישראל שולח לדרוש באלוהי עקרון ומת 2
פרק ב' - אליהו עולה בסערה השמיימה ואלישע יורש את מקומו 2
פרק ג' - יהורם מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה נלחמים במואב 3
פרק ד' - אלישע ושני הניסים: שמן האלמנה והבן של האישה משונם 4
פרק ה' - נעמן שר צבא ארם נרפא מצרעתו, וגיחזי לוקה בה 6
פרק ו' - אלישע מסכל את מזימות ארם, ושומרון במצור וברעב 7
פרק ז' - המצור על שומרון מתפרק בלילה אחד 8
פרק ח' - חזאל עולה על כס ארם, ויהורם ואחזיהו מולכים ביהודה 9
פרק ט' - יהוא נמשח למלך על ישראל והורג את יהורם, את אחזיהו ואת איזבל 10
פרק י' - יהוא משמיד את בית אחאב ואת עובדי הבעל 12
פרק י"א - עתליה שולטת ביהודה, ויואש הילד מומלך בבית המקדש 13
פרק י"ב - יואש מלך יהודה מתקן את בית המקדש ונרצח 14
פרק י"ג - יהואחז ויהואש מולכים בישראל, ואלישע מת 15
פרק י"ד - אמציה מלך יהודה מנצח את אדום ומובס בידי יהואש מלך ישראל 16
פרק ט"ו - עוזיהו ויותם ביהודה, ושרשרת רציחות מלכים בישראל 16
פרק ט"ז - אחז מלך יהודה נשען על אשור ומשנה את בית המקדש 17
פרק י"ז - שומרון נופלת, ממלכת ישראל גולה לאשור, ובמקומה מתיישבים עמים זרים 18
פרק י"ח - חזקיהו מלך יהודה, וסנחריב מלך אשור עולה על ירושלים 19
פרק י"ט - תפילת חזקיהו ונבואת ישעיהו, וצבא אשור מת בלילה אחד 21
פרק כ' - חזקיהו חולה ומחלים, ומראה את אוצרותיו לשליחי בבל 22
פרק כ"א - מנשה מחזיר את עבודת האלילים ליהודה, ואמון בנו נרצח 23
פרק כ"ב - יאשיהו מלך יהודה, ומציאת ספר התורה בבית המקדש 24
פרק כ"ג - יאשיהו מטהר את הארץ מעבודת האלילים, מת במגידו, ויהודה נופלת לידי מצרים 24
פרק כ"ד - נבוכדנצר מלך בבל מגלה את יהויכין וממליך את צדקיהו 26
פרק כ"ה - חורבן ירושלים ובית המקדש, וגלות יהודה לבבל 27
פרק א' - אחזיהו מלך ישראל שולח לדרוש באלוהי עקרון ומת
אחרי מות אחאב מלך ישראל פרקה מואב, שהייתה כפופה לו, את עול השלטון הישראלי. בשומרון ישב על הכס אחזיהו בנו של אחאב, והוא לא זכה להתעסק במרד: הוא נפל דרך סורג החלון בעליית ביתו ונפצע קשה. מוטל על מיטתו שלח שליחים לעקרון, אחת מערי הפלשתים, לשאול את האליל המקומי, בעל זבוב, אם יחלים מפציעתו.
השליחים לא הגיעו ליעדם. מלאך אלוהים שלח את הנביא אליהו לחסום את דרכם, והוא שאל אותם אם נגמרו האלוהים בישראל, שהם הולכים לשאול דווקא את אליל עקרון. ואז מסר להם את התשובה שלא ביקשו: המלך לא יקום עוד מן המיטה שעלה עליה, הוא ימות. השליחים חזרו לשומרון, והמלך תמה מדוע שבו כה מהר. הם סיפרו על האיש שעצר אותם ומסרו את דבריו. אחזיהו שאל איך נראה האיש, וכשתיארו לו אדם שעיר וחגורת עור למותניו, ידע מיד: זה אליהו התשבי, הנביא שעמד נגד אביו ואמו כל ימיהם.
המלך שלח קצין בראש חמישים חיילים להביא את אליהו. הקצין מצא אותו יושב על ראש ההר וקרא לו לרדת בפקודת המלך. אליהו ענה שאם אכן איש אלוהים הוא, תרד אש מן השמיים ותשרוף אותו ואת אנשיו, וכך קרה. המלך שלח קצין שני עם חמישים חיילים, וגם הוא דרש שאליהו ירד מיד, וגם הוא ואנשיו נשרפו באש שירדה מן השמיים. הקצין השלישי שנשלח כבר ידע מה עלה בגורל קודמיו. הוא כרע על ברכיו לפני אליהו והתחנן על חייו ועל חיי חמישים אנשיו. הפעם אמר המלאך לאליהו לרדת עמו ולא לחשוש, והנביא עמד לפני המלך בעצמו ואמר לו בפניו את מה שכבר אמר לשליחיו: מפני ששלח לשאול את אליל עקרון, כאילו אין בישראל אלוהים שאפשר לשאול אותו, לא ירד עוד מן המיטה חי.
אחזיהו מת כדבר אליהו. לא היה לו בן, ולכן ירש אותו אחיו יהורם, שעלה על כס ישראל בשומרון. באותה שעה ישב בירושלים, על כס יהודה, יהושפט, ובנו, גם הוא בשם יהורם, כבר שותף לשלטונו.
פרק ב' - אליהו עולה בסערה השמיימה ואלישע יורש את מקומו
הגיע היום שבו עמד אלוהים לקחת את אליהו מן העולם בסערה, ואליהו יצא מן הגלגל עם אלישע, תלמידו ומשרתו. בכל תחנה בדרך ניסה אליהו להשאיר את אלישע מאחור, וביקש ממנו להישאר במקומו כי אלוהים שולח אותו הלאה, לבית אל, ואחר כך ליריחו, ואחר כך לירדן. ובכל פעם נשבע אלישע שלא יעזוב אותו. בבית אל וביריחו יצאו אליהם בני הנביאים, חבורות של תלמידים שהתקבצו סביב הנביאים ולמדו מהם, ושאלו את אלישע אם הוא יודע שהיום לוקח אלוהים את רבו. גם הוא יודע, ענה להם, ושיחרישו.
השניים הגיעו לירדן, וחמישים מבני הנביאים עמדו מרחוק להסתכל. אליהו גלגל את אדרתו, גלימת הנביא שלו, והצליף בה על המים, והנהר נחלק לשניים, והם עברו בו ברגל יבשה. בעבר השני אמר אליהו לאלישע לבקש ממנו דבר אחרון לפני שייפרדו, ואלישע ביקש שתהיה בו רוח כפולה מזו של אליהו. ביקשת דבר קשה, אמר אליהו. אם תראה אותי נלקח ממך, תקבל את מבוקשך. ואם לא, לא תקבל. בעודם הולכים ומדברים הופיעו רכב אש וסוסי אש והפרידו ביניהם, ואליהו עלה בסערה אל השמיים. אלישע ראה הכול וצעק אחריו: אבי, אבי, אתה היית המגן של ישראל, יותר מכל רכב ופרשים. ואז נעלם אליהו מעיניו לתמיד. אלישע קרע את בגדיו לשניים כמתאבל, הרים את האדרת שנשמטה מאליהו ושב אל שפת הירדן. הוא היכה בה את המים ושאל בקול היכן אלוהי אליהו, והמים נחלקו לפניו כמו שנחלקו לפני רבו, והוא עבר.
בני הנביאים שראו זאת מרחוק אמרו זה לזה שרוחו של אליהו עברה אל אלישע, ובאו והשתחוו לפניו. הם רצו לשלוח חמישים גברים חסונים לחפש את אליהו, שמא נשאה אותו רוח אלוהים והשליכה אותו על אחד ההרים או באחד הגאיות. אלישע אסר עליהם, אבל הם הפצירו בו עד שנבוך והסכים. שלושה ימים חיפשו ולא מצאו, וכשחזרו אמר להם: הרי אמרתי לכם לא ללכת.
אנשי יריחו באו אל אלישע עם מצוקה: העיר יושבת במקום טוב, אבל המים רעים וגורמים לנשים להפיל. אלישע ביקש צלוחית חדשה עם מלח, יצא אל המעיין, השליך לתוכו את המלח ואמר בשם אלוהים שהמים נרפאו ולא יגרמו עוד למוות ולהפלות. ואכן המים נרפאו. משם עלה לבית אל, ובדרך יצאו ילדים מן העיר, התקלסו בקרחתו וצעקו אחריו שיסתלק מכאן, קירח. אלישע הסתובב, הביט בהם וקילל אותם בשם אלוהים, ושתי דובות יצאו מן היער וקטלו ארבעים ושניים מהם. אלישע המשיך אל הר הכרמל, ומשם שב לשומרון.
פרק ג' - יהורם מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה נלחמים במואב
יהורם בן אחאב מלך על ישראל בשומרון שתים עשרה שנה. הוא עשה את הרע בעיני אלוהים, אבל לא במידה של אביו ואמו: את המצבה שהקים אביו לבעל הסיר, ורק בחטא הישן של ממלכת ישראל, פולחן העגלים שהנהיג ירבעם הראשון, דבק ולא סר ממנו.
מישע מלך מואב היה בעל עדרים גדולים, ומדי שנה שילם למלך ישראל מס עצום של כבשים וצמר. אחרי מות אחאב הפסיק לשלם ומרד. יהורם גייס את כל צבא ישראל ושלח ליהושפט מלך יהודה הצעה לצאת עמו למלחמה, ויהושפט הסכים בלי תנאים: צבאו וסוסיו עומדים לרשות יהורם כאילו היו שלו. הם החליטו לעלות דרך מדבר אדום, מן הדרום, ואליהם הצטרף גם מלך אדום, שהיה כפוף ליהודה. שבעה ימים הקיפו את הדרך, ואזלו המים לצבא ולבהמות שעמו. יהורם נשבר: אלוהים כינס את שלושת המלכים האלה רק כדי למסור אותם ביד מואב. יהושפט שאל אם אין פה נביא של אלוהים שאפשר לדרוש בו, ואחד מאנשי מלך ישראל אמר שנמצא פה אלישע בן שפט, שהיה משרתו של אליהו. זה אדם שדבר אלוהים אתו, אמר יהושפט, ושלושת המלכים ירדו אליו.
אלישע לא טרח להסתיר את יחסו למלך ישראל, ושאל אותו מה הוא רוצה ממנו: שילך לנביאים של אביו ושל אמו. יהורם התחנן, ואלישע הסביר שרק מפני יהושפט מלך יהודה הוא מוכן בכלל להסתכל עליו. הוא ביקש שיביאו לו מנגן, וכשניגן המנגן ירדה עליו רוח הנבואה. בשם אלוהים הורה למלכים לחפור בורות רבים בערוץ הנחל היבש: לא יראו רוח ולא גשם, ובכל זאת יתמלא הנחל מים, והם ומקנם ישתו. וזה עוד הדבר הקטן, הוסיף, כי אלוהים מוסר את מואב בידם, והם יכבשו כל עיר מבצר, יפילו כל עץ טוב, יסתמו כל מעיין ויכסו באבנים כל חלקת אדמה טובה. בבוקר, בשעת הקרבת המנחה, זרמו מים מכיוון אדום ומילאו את הארץ.
בני מואב שמעו שהמלכים עולים עליהם, גייסו את כל מי שיכול לחגור חרב, מנער ועד זקן, והתייצבו על הגבול. בבוקר, כשזרחה השמש על המים שהתקבצו בבורות, נראו המים מרחוק אדומים כדם. המואבים היו משוכנעים שהמלכים נלחמו זה בזה והרגו זה את זה, ומיהרו לבוז את המחנה. כשהגיעו, קם עליהם צבא ישראל והכה בהם, ורדף אותם אל תוך ארצם. הערים נהרסו, השדות הטובים כוסו באבנים, המעיינות נסתמו והעצים נכרתו, עד שנותרה רק עיר הבירה קיר חרשת, והקלעים הקיפו אותה והלמו בה. מלך מואב ניסה לפרוץ עם שבע מאות חיילים אל מלך אדום, החוליה החלשה של הברית, ולא הצליח. אז עלה על החומה, לעיני כל הצרים עליה, והקריב את בנו הבכור, יורש העצר, לעולה. חרון גדול בא על ישראל בעקבות המעשה הזה, והמלכים הרפו מן העיר ושבו לארצם.
פרק ד' - אלישע ושני הניסים: שמן האלמנה והבן של האישה משונם
אלמנתו של אחד מבני הנביאים באה אל אלישע בצעקה. בעלה, שהיה ירא אלוהים, מת והותיר חובות, ועכשיו בא הנושה לקחת את שני ילדיה לעבדים, כפי שהיה מותר אז לעשות כשחייב לא יכול לשלם. אלישע שאל מה יש לה בבית, והיא ענתה שאין לה דבר מלבד כד קטן של שמן. הוא אמר לה לשאול כלים ריקים מכל השכנים, כמה שיותר, להיכנס הביתה, לסגור את הדלת אחריה ואחרי בניה ולמזוג מכדה אל כל הכלים. היא עשתה כך, הבנים הגישו לה כלי אחר כלי, והיא מזגה, וכשנגמרו הכלים נעצר השמן. אלישע אמר לה למכור את השמן, לשלם את החוב ולחיות עם בניה מן הכסף שיישאר.
בשונם חיה אישה חשובה ועשירה שנהגה להפציר באלישע לאכול בביתה בכל פעם שעבר בעיר. היא אמרה לבעלה שהאיש הזה הוא איש אלוהים קדוש, והציעה לבנות לו חדר קטן על הגג עם מיטה, שולחן, כיסא ומנורה, כדי שיהיה לו היכן לנוח כשיבוא. יום אחד, כששכב בחדר ההוא, ביקש אלישע מגיחזי משרתו לקרוא לה, ושאל אותה באמצעותו מה אפשר לעשות למענה אחרי כל הטרחה שטרחה: אולי לדבר עליה עם המלך או עם שר הצבא? היא ענתה שהיא יושבת בשלווה בתוך עמה ואינה זקוקה לדבר. גיחזי העיר שאין לה בן ובעלה כבר זקן. אלישע קרא לה שוב, והיא עמדה בפתח. בשנה הבאה, בעונה הזאת, אמר לה, תחבקי בן. אל תשלה אותי, אדוני, ענתה. אבל היא הרתה וילדה בן בדיוק במועד שאמר.
הילד גדל. יום אחד יצא אל אביו אל הקוצרים, התלונן על כאב בראשו, ואביו שלח אותו עם נער הביתה אל אמו. הוא ישב על ברכיה עד הצהריים ומת. האם לא אמרה דבר לאיש. היא העלתה את הילד אל חדרו של אלישע, השכיבה אותו על מיטתו, סגרה את הדלת ויצאה, וביקשה מבעלה חמור ונער כדי לרוץ אל איש האלוהים. בעלה שאל מה פתאום היום, שאינו לא ראש חודש ולא שבת, הימים שבהם נהגו לבוא אל הנביא, והיא ענתה רק: שלום, ויצאה. היא הורתה לנער שלא יעצור בדרך, ודהרה אל הר הכרמל. אלישע ראה אותה מרחוק ושלח את גיחזי לשאול אם שלום לה, לבעלה ולילד. שלום, ענתה גם לו, ולא עצרה. כשהגיעה אל הנביא, אחזה ברגליו. גיחזי ניסה להרחיק אותה, ואלישע אמר לו להניח לה, כי היא שרויה בצער גדול ואלוהים לא גילה לו את הסיבה. ואז פרצו הדברים מפיה: היא מעולם לא ביקשה ממנו בן, ועוד הזהירה אותו שלא ייתן לה תקוות שווא.
אלישע נתן לגיחזי את מקל ההליכה שלו ושלח אותו לרוץ בלי לעצור לברך איש בדרך, ולהניח את המקל על פני הילד. האם סירבה לעזוב את אלישע עד שיבוא בעצמו, והוא קם והלך אחריה. גיחזי הקדים אותם, הניח את המקל על הילד, ושום דבר לא קרה. הוא חזר ובישר שהילד לא התעורר. אלישע נכנס לבית וראה את הילד מת על מיטתו. הוא סגר את הדלת מאחורי שניהם והתפלל, ואז שכב על הילד והצמיד את פיו, את עיניו ואת כפות ידיו אל אלה של הילד, ורכן עליו עד שהתחמם גוף הילד. הוא קם, הלך בבית לכאן ולכאן, שב ורכן עליו, והילד התעטש שבע פעמים ופקח את עיניו. אלישע קרא לאם ואמר לה: קחי את בנך. היא נפלה לרגליו והשתחוותה, ואז נשאה את בנה ויצאה.
אלישע שב לגלגל בימי רעב, ובני הנביאים ישבו לפניו. הוא הורה למשרתו לבשל להם תבשיל בסיר הגדול. אחד מהם יצא לשדה לאסוף עשבים, מצא גפן בר ולקט ממנה מלוא בגדו פקעות שלא הכיר, ופרס אותן לתוך הסיר. כשהתחילו לאכול צעקו האנשים שהתבשיל רעיל ועלול להרוג אותם, ולא יכלו לאכול. אלישע השליך קמח אל הסיר ואמר למזוג לכולם, ולא היה עוד דבר רע בתבשיל. איש מבעל שלישה הביא לאלישע מנחה מן התבואה החדשה, עשרים כיכרות לחם שעורים ושיבולים טריות, ואלישע הורה לתת אותה לאנשים. משרתו שאל איך אפשר להגיש כזה דבר לפני מאה איש, ואלישע חזר על דבריו: תן להם, כי אלוהים הבטיח שיאכלו כולם לשובע ועוד יישאר. הוא הגיש, והם אכלו והותירו.
פרק ה' - נעמן שר צבא ארם נרפא מצרעתו, וגיחזי לוקה בה
נעמן, שר צבא מלך ארם, היה גיבור מלחמה שהביא לארם ניצחונות גדולים, איש נכבד ומקורב למלכו, והוא היה חולה בצרעת, מחלת עור קשה. בגדודי ארם שפשטו על ארץ ישראל נשבתה נערה קטנה שהפכה למשרתת של אשת נעמן, והיא אמרה לגבירתה שאילו הגיע אדוניה אל הנביא היושב בשומרון, היה הנביא מרפא אותו. הדברים הגיעו למלך ארם, והוא שלח את נעמן אל מלך ישראל עם מכתב ועם מתנות: כסף רב, זהב ועשר חליפות בגדים. במכתב נאמר שהמלך שולח את עבדו נעמן כדי שמלך ישראל יסיר ממנו את צרעתו.
כשקרא מלך ישראל את המכתב קרע את בגדיו. הוא לא אלוהים, אמר, שבכוחו לקבוע מי יחיה ומי ימות, ואם מלך ארם שולח אליו חולה להירפא, ברור שהוא מחפש עילה למלחמה. כשנודע הדבר לאלישע, שלח אל המלך לשאול מדוע הוא קורע את בגדיו, וביקש שישלחו את נעמן אליו, כדי שיבין שיש בישראל נביא. נעמן בא בסוסיו ובמרכבתו ועצר בפתח ביתו של אלישע, ואלישע אפילו לא יצא אליו. הוא שלח שליח שאמר לנעמן ללכת לטבול שבע פעמים בירדן,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
