ניהול הכפרים במחוז ירושלים בתחילת התקופה העותמאנית
סינגר, 1990
בשנת 1517 כבשו העותמאנים את אזור סוריה רבתי, מצרים וחצי האי ערב - מחוזותיה הערביים של האימפריה העותמאנית. אזור סוריה רבתי אורגן מבחינה מנהלתית לפי שיטת התימאר, שיטת הארגון שחלה על המחוזות המרכזיים של האימפריה. לפי שיטה זו חולקו מקורות ההכנסה במחוזות לגורמים שונים (סולטאן, נציגי השלטון). מקורות הכנסה אלו כללו מסים עירוניים, מסחרים ואישיים מסי מעבר ומסי היבול החקלאי מן הכפרים.
המינהל הכפרי במחוזות האימפריה היה מעוניין בעיקר בהטחת יבוליהם של האיכרים, כדי להבטיח את הכנסות המדינה, ומניעת הפרעות סדר חוץ ופנים. מרישומי ההליכים המשפטיים אשר התנהלו בפני הקאדי עולות דמויות כפריים יחידים ומצטיירים יחסיהם עם אנשי השלטון העותמאני.
ראש הכפר: ראיס אל פלאחין
ראיס אל פלאחין - ראש האיכרים. לכל כפר היה ראיס אחד או יותר (ברבים - רואסא). הראיס נתמנה או נבחר לתפקיד זה בזכות מעמדו הגבוה, גילו או נסיוני ופעל כנציג הכפר בפני השלטונות העותמאניים בכל עניין שהוא ובעיקר בענייני המיסוי.
ראש הכפר מוזכר בסג'ל שהתואר המלווה אליו הוא "ראיס...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^