מניעה מצבית של טרור: הערכת מכשול ההפרדה בגדה המערבית
Perry et al., 2017
השאלה האמפירית ומסגרת המניעה המצבית
הדיון בחומות ביטחון נסב כמעט תמיד על ההצדקה הפוליטית ומאפיל על השאלה שקודמת לה: האם הן פועלות. מכשול ההפרדה שישראל החלה להקים ב-2002 בגדה המערבית, כדי למנוע חדירת מחבלים לשטחה, מאפשר לבחון זאת בכליה של המניעה המצבית של פשיעה. בבסיסה עומדת פרספקטיבת הבחירה הרציונלית, שלפיה הפשיעה היא תוצר האינטראקציה בין נטיות הפרט ובין המצב, ומצבים נבחרים כמוקד משום שהם קלים לשינוי וקרובים לפשיעה; הטרור, המוגדר כאן כפשיעה בעלת מניע פוליטי, רחב מכדי לשמש קטגוריה אחת לניתוח כזה.
הציפייה הייתה שהמכשול יצליח, שכן הוא מגדיל את המאמץ ואת הסיכון שבכניסה לישראל, שני אדניה של הגישה: בסקירה של 206 מבחנים של מניעה מצבית מבוססת מקום הפחיתו 75 אחוזים מההתערבויות את הפשיעה שאליה כוונו. ציפייה זו סותרת את עמדתם של תיאורטיקנים בולטים של פיגועי ההתאבדות, הגורסים שהמפתח הוא צמצום המוטיבציה הפלסטינית ולא צמצום היכולת. המכשול נופל במודל גל הפשיעה, שבו הפשיעה מזנקת ואז צונחת לאחר התערבות, כמו חטיפות המטוסים שנבלמו בבדיקת נוסעים וכבודה בראשית שנות השבעים.
הסטה, פיזור תועלת והסתגלות
להסטה, ההנחה שעבריינים יעבירו את מעשיהם למקום, לזמן, לשיטה או ליעד אחרים, לא נמצאה עדות ב-68 מתוך 102 מחקרים שבחנו אותה, שכן עבריינים קשורים למקומות שבהם למדו לנצל ריכוזי הזדמנויות; הטענה שמחבלים נוטים לה יותר נדחית על יסוד התאבדות ורצח, התנהגויות מונעות היטב התלויות בהזדמנות הזמינה. פיזור תועלת, ירידה בפשיעה מעבר למוקד ההתערבות, נמצא ב-39 מאותם מחקרים; תועלת מקדימה נמצאה ב-22 מתוך 52 מחקרים, שהם 40 אחוזים; והסתגלות היא גילוי פגיעויות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^