מחסד לזכות - שירותי התמיכה בעניים לפני הקמת המדינה (1948-1905)
מוניקנדם, 2005
שירותי התמיכה הושפעו מתפיסות אידיאולוגיות, פוליטיות, כלכליות ודמוגרפיות. שירותים לעניים הם מנגנונים המספקים כסף או מוצרים לאנשים שלא היו מצליחים להתקיים ללא סיוע זה. התפיסות המצוטטות להלן השפיעו על תפיסת מהות העוני, סיבותיו ודרכי ההתמודדות עמו, וכן על תפיסת מהות העבודה ותכליתה. ההבחנה אם אי-עבודה מפירה צו חברתי (אבטלה מרצון, עצלנות) או לא (מחלה, מחסור במקומות עבודה), היא ההבחנה בין עניים ראויים לבלתי ראויים. לראויים – מגיעה צדקה כזכות, לשאינם ראויים – חסד. לתפיסת הליברלים – תוכניות שיקום אמורות להחזיר את האדם לעבודה. לתפיסת השמרנים – יש להבהיר לעניים שמצופה מהם שישובו לעבודה, ולפתח משמעת ומוטיבציה. ישנן ארבע גישות מתחרות ביחס לעוני ועבודה:
1. תורתו אומנותו – בעבור לימוד תורה הקהילה מחוייבת לקיים את הלומד.
2. עבודה לשם פרנסה – עני הוא אדם שנכשל בפרנסתו, הקהילה עושה עימו חסד.
3. הגישה הממלכתית-יצרנית/שיקומית – מי שיכול להשתלב בעבודה צריך לעשות זאת, ועם זאת יש לעניים זכות עקרונית לתמיכה.
4. גישת הבטחון הסוציאלי – מתייחסת לעובדים היצרנים ולבני משפחתם בלבד. רק הם זכאים לסיוע כדי להביאם לרמה הכללית, וזה נובע מערבות הדדית של העובדים יצרנים.
התפתחות הישוב (1905-1948)
בשנים אלו היתה צמיחה גדולה בישוב היהודי מ-56,000 ל-650,000. יש נתק בין הישוב הישן לישוב החדש. בין אנשי העליה השניה היו חלוצים שראו בעבודה בכלל ובעבודת האדמה בפרט פעולה יצרנית התורמת לבנין בית יהודי לעם ישראל. עבודה היא התנהגות נורמטיבית מוסרית שתשפר את תפקוד החברה ולא רק מספקת פרנסה. בעיניהם לנמנים עם מחנה הפועלים יש עדיפות. ואף יש להם זכויות יתירות על פני מי שעובדים לפרנסתם בלבד, וקל וחומר שיש להם עדיפות על פני אלו שלא עובדים. החלוצים ואנשי הישוב הישן ראו אחד את השני באור שלילי. בשנים אלו נוסדה תשתית מרכזית של ארגון ושלטון שהפכו למייצגים את אנשי הישוב מול שלטון המנדט. הישוב הישן לא הכיר בסמכות מוסדות אלו. לצד המערכת הסטטוטורית קמו שני גופים נוספים:
1. ההנהלה הציונית בא"י: גוף זה משותף לישוב החדש וליהודי התפוצות. גוף זה לא ייצג את כלל הישוב – לא היה בו ייצוג לאנשי הישוב הישן ולספרדים, דבר שגרם לחסרי הייצוג לטעון על קיפוח כלפי העניים ונזקקים אחרים.
2. ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (1920): גוף זה הוא מערך ארגוני מורכב ומגוון שדאג לחברי ההסתדרות וסיפק את צרכיהם כמעט באופן מלא (מכונה גם "מדינה בתוך מדינה"). מהעליה השלישית הגבירה ההסתדרות את כוחה, ובשנות השלושים שלטה באספת הנבחרים, בהסתדרות הציונית ובועד הלאומי. מפא"י – המפלגה הגדולה ביותר.
גישת תורתו אומנותו וגישת העבודה לשם פרנסה ביישוב...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
