מודל תמחור נכסי ההון: תיאוריה וראיות
Fama & French, 2004
מודל תמחור נכסי ההון (CAPM - Capital Asset Pricing Model), בנוסחם של שארפ ולינטנר, פתח את תורת תמחור הנכסים, וארבעה עשורים אחר כך הוא עודנו הכלי המקובל לאמידת מחיר ההון ולהערכת תיקים מנוהלים, ולרוב המודל היחיד הנלמד בקורסי השקעות. כוחו בתחזיות פשוטות על מדידת הסיכון ועל הקשר בין תשואה צפויה לסיכון, אך התיעוד האמפירי דל דיו כדי לפסול את השימוש בו, בין מחמת ההנחות המפשטות ובין מחמת הקושי לבנות מבחן תקף לתיק שוק שאמור לכלול גם נדל"ן, מוצרים בני קיימא והון אנושי.
ההיגיון של המודל
היסוד הוא מודל בחירת התיק של מרקוביץ: משקיע שונא סיכון המתחשב רק בתוחלת ובשונות של תשואה לתקופה אחת בוחר תיקים יעילים בתוחלת-שונות (mean-variance efficient), הממזערים שונות בהינתן תשואה צפויה. שתי הנחות הופכות את התנאי האלגברי על משקלות הנכסים לתחזית ניתנת לבדיקה: הסכמה מלאה על ההתפלגות המשותפת של התשואות, שהיא גם האמיתית, ואשראי והלוואה בשיעור חסר סיכון זהה לכולם. אז גבול היעילות הוא קו ישר הנוגע בגבול השונות המינימלית בתיק המשיק, כל תיק יעיל הוא שילוב של השניים לפי משפט ההפרדה של טובין, ותיק משיק שכל המשקיעים מחזיקים בו חייב להיות תיק השוק משוקלל שווי השוק.
מכאן שהתשואה הצפויה על נכס שווה לתשואה הצפויה על נכסי בטא אפס בתוספת הבטא כפול הפרמיה ליחידת בטא, כשהבטא היא השונות המשותפת של תשואת הנכס עם תשואת השוק חלקי שונות תשואת השוק, ולכן פרופורציונלית לסיכון שכל שקל בנכס תורם לתיק. עם אשראי חסר סיכון תשואת נכסי בטא אפס שווה לשיעור חסר הסיכון, וזו נוסחת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
