מודל התפתחותי של טיפול קבוצתי קצר מועד
מקנזי ולייווסלי, 1997
בספרות המחקרית קיימת הסכמה כללית שקבוצות מתקדמות דרך שלבי התפתחות שונים. חוקרים שונים הגדירו באופן שונה את שלבי ההתפתחות תוך שימוש במונחים כמו – "היווצרות", "התפרצות", "ביצוע" ו"סיום". בפרק זה נבחן את חשיבותו הפונקציונלית של כל שלב הן עבור הקבוצה כשלם והן עבור החבר האינדווידואלי.
הרעיון כי קבוצות מתקדמות דרך סדרה של שלבים מרמז על תפיסת הקבוצה כמערכת חברתית חיה. התנסויות קליניות מצביעות על כך שהמודל ההתפתחותי- קבוצתי שימושי במיוחד כאשר הוא מיושם בטיפול קבוצתי קצר מועד.
השלבים ההתפתחותיים
שלב 1: התקשרות (engagement)
בשלב הראשון המטלה הבסיסית היא לפתור את סוגיית ההתקשרות בין החברים. השגת מטלה זו מבטיחה כי הקבוצה הפכה למערכת חברתית וכי נוצרה זהות קבוצתית. המנגנון העיקרי להתפתחות ההתקשרות היא אוניברסליות. מנגנון זה מופיע לרוב כשמחה על כך שלאחרים התנסויות דומות- תחושה המאופיינת בהנחות עמומות ולא בדוקות. קבלה בלתי ביקרותית זו הינה תופעה חיונית הואיל ולקבוצה אין עדיין כוח פנימי לשאת עימות בין חברים. חשיבותה הפונקציונלית של האוניברסליות היא בכך שהיא מספקת מוקד סביבו מתלכדת הקבוצה ויכולה להגיעה לכדי אינטרקציה.
עבור חברים אינדוידואליים, המטלה היא לאפשר לעצמם להפוך לחלק ממערכת חברתית ולא להישאר מבודדים ומנותקים. הפחד המזוהה עם שלב זה הוא של חוסר קבלה על ידי אחרים. המטלה מושגת תחילה על ידי חשיפה עצמית שיטחית יחסית. החברית מזהים קווי דמיון בהתנסויותיהם ובבעיותיהם, על אף שמדובר בחשיפה שטחית יחסית שלב זה נחווה כמאיים ומעורר, השגתו מובילה לתחושת סיפוק התורמת להתפתחות הלכידות הקבוצתית, חברים מתחילים לראות את הקבוצה כרלוונטית לצורכיהם וכמספקת הזדמנות לעבודה חשובה. במונחי גבול, על הגבול החיצוני של הקבוצה להיות מוגדר בבירור ומצד שני הגבולות בין...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^