מדינות רב לאומיות או אומות רב תרבותיות?
ברנט, 2009
הסדרים קונסוציונליים ומודל אומת-המדינה
ארבע דמוקרטיות מערביות הנחשבות לחורגות ממודל המדינה-אומה, קנדה, שווייץ, בלגיה וספרד, מתנהלות בהסדרים קונסוציונליים: לצד שוויון מלא בזכויות הפרט ובחובותיו מוקנות זכויות גם לקבוצות לאומיות ולשוניות, באמצעות ייצוג יחסי, שלטון קואליציוני, אוטונומיה, זכות וטו ופוליטיקה של משא ומתן, ולרוב במבנה פדרלי. מדינה רב לאומית היא כזו שיש בה יותר ממיעוט לשוני טריטוריאלי אחד ולצדו קבוצות פוליטיות השואפות לריבונות נפרדת. שווייץ היא אומה רב לשונית ולא מדינה רב לאומית: הקנטונים לשוניים, המפלגות השותפות בחלוקת הכוח הן כלל שווייציות, והחוקה מכירה במפורש בקיומו של עם שווייצי. בבלגיה, בספרד ובקנדה מוכרת זהות לאומית כוללת או מתקיימת שאיפה ליצור אותה, והתפתחו בהן זהויות לאומיות משלימות שבהן מזדהה הפרט בלא סתירה עם היחידה האתנו לאומית ועם היחידה הכלל אזרחית כאחת.
מודל אומת-המדינה מוצע כתחליף למדינת-האומה. במדינת-האומה הקלסית האומה קודמת למדינה ומעצבת אותה בדמותה, ומכאן שאיפתה להומוגניות תרבותית. אומת-המדינה אינה שייכת ללאום פרטיקולרי, היא מגדירה אומה ובה בעת מגנה על זהויות המיעוטים שבתוכה, והנאמנות שהיא יוצרת אינה מסתכמת בפטריוטיזם חוקתי אלא נשענת גם על יסודות סמליים ורגשיים. הפדרליזם של מדינות רב לאומיות יציבות הוא אסימטרי, ועצם הענקת זכויות היתר לפרובינציות מסוימות מעידה על קיומה של זהות לאומית כללית שלצדה מוגנת הזהות הפרטיקולרית. רב לאומיות טהורה, שבה פדרליזם סימטרי ומדינה נייטרלית מבחינה תרבותית, אינה מייצרת את תחושת השותפות הנדרשת ומאיימת להתפרק. בישראל אין זהות מכלילה שבתוכה אפשר לפתח זהויות משלימות, והצעות לדגם דו לאומי סימטרי מוליכות להיפרדות. רפובליקה ישראלית...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
