מדינה יהודית ודמוקרטיה יהודית
סמוחה, 2006
מבוא
ישראל ומשפחת העמים - מדינת לאום יהודית וזכויות האדם (יעקובסון ורובינשטיין, 2003) מציג בצורה שיטתית ומקיפה את התזה שישראל היא מדינת לאום יהודית מתוקנת, דמוקרטיה ליברלית וחלק בלתי-נפרד מן המערב, ולכן אין סתירה בין אופייה היהודי לאופייה הדמוקרטי. התזה נבנית במתודה היסטורית, השוואתית ונורמטיבית, ומתנהלת בדיאלוג מפורט ומכובד עם יריביה. זהו כתב-הגנה על ישראל כמדינה ציונית, אך אי-אפשר לפוסלו כנייר-עמדה פולמוסי: הוא פורש מערכת שלמה של טיעונים היסטוריים ובני-זמננו ועורך השוואות רבות עם מדינות אחרות. מיצובה של ישראל במפה העולמית מוסיף עומק לדיון ומחלץ אותו מאמירות אידיאולוגיות ופלקטיות.
ישראל כמדינת לאום יהודית מתוקנת
לגיטימציה בין-לאומית ודחיית הטענות האנטי-ציוניות
נקודת המוצא היא נסיבות הקמתה של המדינה. בכתב המנדט של חבר-הלאומים משנת 1922 ובהחלטת החלוקה של האו"ם משנת 1947 הוכרו היהודים כעם בעל זיקה היסטורית לארץ-ישראל, ונקבע להם אותו מעמד לגיטימי שניתן לפלסטינים לחיות במדינה עצמאית. מדיוני האו"ם עלה שהמדינה היהודית תהיה פתוחה להגירה יהודית חופשית שתבטיח בה רוב יהודי, שיחיה בה מיעוט ערבי ושישרור בה משטר דמוקרטי, בלא סתירה בין שני המאפיינים. מכאן נדחית הטענה שהפרויקט הציוני קולוניאלי: מאחורי המתיישבים לא עמדה מעצמה, הם לא הונעו משיקולים כלכליים והגיעו עם תודעה לאומית מפותחת וזיקה מוקדמת לארץ. נדחית גם הטענה שהציונות המציאה את הלאומיות היהודית, שכן תנועה לאומית אינה יכולה להמציא אומה יש מאין, ומחקר הלאומיות מוצא דמיון בין העם היהודי, היווני והארמני בלאומיות הפזורה, בהמשכיות ההיסטורית, במדינה שהוקמה במולדת ובחוק השבות.
מתח ולא סתירה
מדינה יהודית במובן הדתי-כופה מנוגדת לדמוקרטיה ונדחית, אך אין...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
