יחסי יפן-אפריקה: דפוסים ותחזיות
Cornelissen, 2004
רקע היסטורי ומוטיבציה
היחסים בין אפריקה ליפן היו היסטורית רופפים, עם קשרים כלכליים ופוליטיים מוגבלים במשך רוב המאה העשרים. בניגוד למעצמות אחרות, ליפן לא היה קשר אימפריאלי עם היבשת האפריקאית, ולא היו קווי התכנסות ברורים בין האזורים. אפריקה נתפסה לעתים קרובות כ"יבשת האפלה" שלא הציעה אטרקציה כלכלית משמעותית.
בסוף המאה העשרים המצב השתנה באופן דרמטי. החל משנות ה-70 יפן אימצה גישה חזקה יותר כלפי אפריקה, שיאה היה ביקורו של ראש הממשלה מורי בשלוש מעצמות אזוריות - קניה, ניגריה ודרום אפריקה - בתחילת 2001. ביקורים אלה היו משמעותיים מאוד כיוון שייצגו את הביקור הדיפלומטי הראשון באפריקה של מנהיג יפני מכהן. הביקור גם פתח עידן חדש ביחסי יפן עם אפריקה, כאשר היבשת עברה למרכז מדיניות חוץ מחודשת, ויפן ביקשה לגבש לעצמה תפקיד חדש כאפוטרופוס המוכרז של פיתוח אפריקה.
התעצמות הקשרים בין אפריקה ליפן מיוחסת באופן מסורתי לשינויים במטרות מדיניות החוץ של יפן, לעיצוב מחדש של מטרותיה החיצוניות, ולהרחבת האינטרסים שלה מעבר לאזור מזרח אסיה וצפון אמריקה. עם זאת, ניתן לטעון שחלק ניכר מהשינוי ביחסים בין יפן לאפריקה, בעוד הוא חלקית תוצאה של שינוי באינטרסים ובמצב היפני, יכול להיקרא גם כתוצאה של התפתחויות פוליטיות באפריקה בשני העשורים האחרונים.
סיוע כיסוד ליחסים
בין שנות ה-60 לסוף שנות ה-90, הסיוע היווה את נקודת המוקד של יחסי יפן-אפריקה. הסיוע נותר מרכיב חיוני ביחסים בין השתיים, אך בעקבות אירועים כלכליים ופוליטיים גלובליים בסוף שנות ה-90, האופי, הכיוון והמטרה של הסיוע היפני לאפריקה שונים כעת באופן איכותי.
היחסים המוקדמים של יפן עם אפריקה עוצבו בראש ובראשונה על ידי מטרותיה הכלכליות הרחבות יותר, שבמרכזן הייתה הצורך להבטיח גישה ואספקה של משאבי אנרגיה אסטרטגיים וחומרי גלם. באופן רחב יותר, זה היה קשור גם לרצון לסייע בפיתוח של סדר כלכלי עולמי יציב שיטיב עם הצמיחה של יפן עצמה.
קשרי הסיוע בין יפן לאפריקה נחנכו בשנות ה-60 עם הקצאות סיוע לחמש מדינות אפריקאיות: גאנה, קניה, ניגריה, טנזניה ואוגנדה. הקצאות אלה היו צנועות, ובעיקר בתמורה לכך שמדינות אלה הפחיתו את מגבלות היבוא שלהן על סחורות יפניות. רק לאחר זעזועי הנפט של 1973 יפן החלה לחפש מקורות אנרגיה חדשים. לפיכך אפריקה הפכה למשמעותית לאינטרסים הכלכליים החוץ-יפניים ומשכה יותר סיוע יפני.
במהלך שנות ה-80 תוכנית הסיוע הכוללת של יפן נהנתה מעליית עודפי החשבון השוטף של המדינה ומהתחזקות הין מול הדולר. ב-1989 המדינה הפכה לנותנת הסיוע הגדולה ביותר בעולם, עמדה שהיא שמרה לאורך שנות ה-90. אפריקה, במיוחד המדינות שמדרום לסהרה, נהנתה באופן משמעותי מכך. עד 1995 יפן העניקה סיוע לכל 47 מדינות אפריקה שמדרום לסהרה, והייתה התורמת המובילה לשבע מהן.
בסוף שנות ה-90, עם כניסתה של יפן לשלב ממושך של מיתון כלכלי, הצמיחה המהירה של תוכנית הסיוע הדו-צדדית שלה נבלמה בצורה חמורה. ב-1996 הקצאות הסיוע נטו שלה צללו בכ-35 אחוזים. היו ירידות חזקות בהוצאות הסיוע מאז. בהתאם, הסיוע של יפן לאפריקה הושפע. בין 1996 ל-1997 הקצאות הסיוע ירדו ב-24 אחוזים.
הופעתה של יפן כמעצמת סיוע משכה תשומת לב וביקורת רבה. יפן ספגה ביקורת נרחבת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
