חשיבה מחדש על ויקטימיזציה: גישה אינטראקציונלית לוויקטימולוגיה
Holstein & Miller, 1990
מאמר זה מציג הצעות תוכניתיות ל"ויקטימולוגיה" שעוסקת בראש ובראשונה ביצירה ובמניפולציה של המשמעות.
ויקטימיזציה כפרקטיקה של אינטראקציה
אינטראקציה, דיבור ושימוש בשפה, מייצרת מציאות משמעותית. תיאורים - למשל כאשר אנו מתארים מישהו כקורבן - אינם פרשנויות חסרות-גוף של מצבי עניינים אמיתיים לכאורה. אלא, הם מערכים של מציאות, פעולות של הבניית העולם. במונחים של השכל הישר, כולנו יודעים מהו קורבן. אנו מסווגים באופן שגרתי אנשים שאנו מאמינים שנפגעו או ניזוקו שלא בצדק כ"קורבנות". אם קורבן מתפרש באופן אנליטי כתווית שמנסחת מציאות, המושג שלנו אודות כיצד אדם הופך ל"קורבן" משתנה בצורה קיצונית. אנו יכולים לחשוב על ויקטימיזציה כפרקטיקה תיאורית: התהליך הפרשני והייצוגי להקצאת סטטוס הקורבן לעצמנו ולאחרים. תיאור של מישהו כקורבן הוא יותר מדיווח בלבד על היבט של העולם החברתי; הוא מכונן את העולם. "קורבן" הוא אמצעי לקטגוריזציה - מסגרת פרשנית המספקת סט של הוראות להבנת יחסים חברתיים. תיאורי "קורבן" הם משמעות רפלקסיבית של אנשים כ"קורבנות" ובאותה עת מפעילים ויוצרים את המשמעויות האלו. הם גם מקבלים את המובן והמשמעות שלהם מאירועי ההפקה שלהם. לבסוף, הם רטוריים - פעילות חד-צדדית שנועדה לשכנע אחרים לאמץ ולפעול על הבנה מועדפת של אנשים ונסיבות. המחקר על ויקטימיזציה כפרקטיקה של אינטראקציה מתמקד בנסיבות החברתיות של חיי היומיום בהן אנשים מאופיינים כקורבנות או זוכים ליחס כזה. מקור ההגדרה הוא בשימוש המקובל שלה. הניתוח מתפתח על ידי התחשבות בשיח וברטוריקה הציבוריים באמצעותם מוצעות זהויות הקורבן ומשתתפות במשא ומתן. אינטראקציוניסטים ואתנו-מתודולוגיים החוקרים את הסטייה עסקו במשך זמן רב בפוליטיקה של המשא ומתן, הייסוד והקיום של סטטוסים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
