חקר נפגעי עבירה: ויקטימולוגיה ביקורתית
Walklate, 1990
מבוא
הוויקטימולוגיה היא תחום מפגש שתחומי דעת אחדים מתלכדים בו סביב פיסה אחת של העולם האמפירי, כאן סביב הקורבנוּת. שזירתן של שאלות אקדמיות בסדר יום מדיניותי הצמיחה בה בעת את הדיסציפלינה ואת תנועות נפגעי העבירה, לא תמיד לטובתו של "הקורבן הנשכח", והרחיבה את מעגל העוסקים בקורבן.
ויקטימולוגיה פוזיטיביסטית וגבולותיה
ההבחנה המקובלת היא בין ויקטימולוגיה פוזיטיביסטית ובין ויקטימולוגיה ביקורתית. הפוזיטיביסטית מזהה גורמים היוצרים סיכון לא אקראי לקורבנוּת, מתמקדת בעבירות אלימות בין-אישיות, מחפשת קורבנות שתרמו לקורבנוּתם ונצמדת להגדרה שגרתית של פשיעה המזניחה את הזירה הפרטית ואת הפשיעה התאגידית. מוקד עיסוקה הוא הנטייה להיקרבן, ההסתברות המוקדמת ליפול קורבן, ובה גירוי, פגיעוּת, הזדמנות ומשיכה. תפיסה זו עיצבה את סקרי הקורבנוּת ואת מושגיהם.
הביקורת עליה נעה מן ההתמקדות בקורבן האשם ועד לזיקה לפונקציונליזם. יש הרואים את חולשתה בכישלון להסביר את התהליך היומיומי שבו אירועי קורבנוּת מזוהים ומקבלים מענה, ומציעים ויקטימולוגיה ביקורתית שמוקדה בתיוג: מאחר שתיוג אדם כקורבן מתחיל בהצהרת ערכים, יש לנתח מדוע נפגעים אחדים מתויגים ואחרים לא. הצעה זו, הנשענת על פסיכולוגיה חברתית ועל אינטראקציוניזם סמלי, אינה מסבירה כיצד נבנה התג עצמו ומי זוכה בלגיטימציה שלו, ואינה מאירה את ההקשר החומרי של התיוג.
תרומת הפמיניזם והריאליזם השמאלי הרדיקלי
הצירוף "ויקטימולוגיה פמיניסטית" הוא סתירה פנימית. העוינות הפמיניסטית לתחום, שהגדירה מחדש את "גירוי הקורבן" כ"האשמת הקורבן", מוצדקת נוכח העבודה הפוזיטיביסטית, ואף על פי כן נדחקו הסוגיות הפמיניסטיות לשוליים גם בכתיבה הוויקטימולוגית המרכזית. המחקר הפמיניסטי מדגיש את מיקומם המבני...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
