חכמה אסופה: החינוך האינדיאני באמריקה. פרק 3: מה השתבש – שרידי הדיכוי
Cleary & Peacock, 1998
הכותב, ממוצא אינדיאני, מספר שכשנבר בארכיון מצא מכתב שסבתא-רבא שלו כתבה לרשויות בו היא ביקשה אישור לא לשלוח את בנה הבכור לבית הספר כדי שישאר בבית לטפל בה במחלתה. הרשויות סרבו והסבתא מתה. הוא מתאר איך הגילוי הסעיר אותו והזכיר לו עד כמה אנחנו תוצר ישיר מההיסטוריה שלנו.
מהו דיכוי
השפעת הגזענות על תלמידים אינדיאנים היא נושא בוער בקרב מורים הן ממוצא אינדיאני והן לא. הכותב מעוניין לטפל בנושא בצורה שלא מאשימה את הקורבן או את המערכת, ולא מוסדות או קהילות או פרטים כאלה ואחרים; אלא לתאר את בעית הדיכוי ולהגדירה כמאפיין הולך ומתחזק של החברה האמריקאית.
ההסטוריה של המין האנושי רצופה בסיפורי דיכוי בכל תצורותיו כגון רצח עם, שלילת כבוד האדם, דיכוי, והשמדת תרבויות. גם בכרוניקות של שבטים אינדיאנים יש תיעוד של רמיסת שבטים אחרים לפני שנים רבות בעת הנדידה מהחוף המזרחי למערב התיכון.
דיכוי אינו בהכרח תוצר של עימות בין תרבויות, גם יחידים מדכאים זה את זה כמו הורים את ילדיהם, בני זוג זה את זה או פושעים את קורבנותיהם. כמו כן צמצום הדינמיקה של קונפליקט בין בני אדם למסגרת של דיכוי בלבד, הוא פשטני ושגוי. קופליקטים מתקיימים גם ללא דיכוי. דיכוי מתרחש כאשר אחד (או קבוצה) רודה באחר. המדכא עשוי לשעבד את המדוכא, לנצלו, להתעלל בו פיזית ורגשית, לשכנעו כי הוא נחות, לזלזל ולבטל את תרבותו, דתו, דעותיו ומורשתו; ואף לבצע בו רצח עם גלוי וסמוי.
אינדיאנים מבוגרים מספרים כי המורים והנזירות היו משפילים ומתעללים בהם בבית הספר, ולא מעט ילדים אינדיאנים נהרגו כשניסו לברוח מהפנימיה.
כיום ידוע לרוב כי הכובשים האירופאים הקטינו את אוכלוסית האינדיאנים בכ-95% אם במלחמה, בהפצת מגפות או השמדה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
