חינוך גלובלי בע"מ: רשתות מדיניות חדשות והדמיון הניאוליברלי, פרק 3: רשתות תמיכה על-לאומיות ויזמוּת של מדיניות: אינדיאנה ג'ונס, עסקים, וחינוך של העניים
Ball, 2012
פרק זה ממשיך בכמה מדרכי הניתוח, המושגים והנושאים שהוצגו בפרק הקודם ומרחיב אותם. הוא מתמקד בעיקר בתמיכה ב"בתי ספר פרטיים לעניים" ובעבודה של יזם מסוים של מדיניות ניאו ליברלית נייד ביותר - ג'יימס טולי ורשת תמיכה שהוא פועל במסגרתה.
ג'יימס טולי – יזם מדיניות
כמו אינדיאנה ג'ונס של המאה ה-21, פרופסור ג'יימס טולי מאוניברסיטת ניוקסל נוסע לאזורים המרוחקים ביותר על פני האדמה בחיפוש אחר משהו שרבים מתייחסים אליו כדבר מיתי: בתי ספר פרטיים במימון הורים המשמשים את עניי העולם השלישי. פקידי ממשל מרחבי אפריקה, הודו וסין חוזרים ואומרים לו שבתי ספר כאלה אינם קיימים בארצותיהם – לעתים קרובות לאחר שהוא כבר ביקר בבתי ספר אלה וערך בהם ראיונות עם התלמידים ועם המורים.
טולי הוא האייקני פעיל (בעקבות הכלכלן פרידריך האייק), איש אקדמיה, "מוביל סדר יום" ואיש עסקים. עבודתו זיכתה אותו בסדרת פרסים שניתנו על ידי צוותי חשיבה "בעד-שוק" וקבוצות תמיכה. הוא מכוון, משמש בוועדות, נאמן, מפרסם ודובר במגוון ארגונים בעד-שוק. כפי שנראה, הוא קיבל מלגות גדולות עבור עבודות הפיתוח העסקי והתמיכה שלו והוא בעל מגוון קשרים עם טווח רחב של ממשלים, ארגונים רב-צדדיים, בנקים לצדקה וארגונים לא ממשלתיים.
ג'יימס טולי זכה בפרס החופש של טמפלטון בשנת 2006 בגין מצוינות בקידום חירות במתן פתרונות לעוני באמצעות השוק החופשי, ניתן בקולורדו ספרינגס, ארצות הברית. פרס אלקסיס דה טוקוויל בשנת 2007 עבור קידום חופש חינוכי, ניתן בוורשה בחודש מאי. פרס לאומי ליוזמה חופשית ניתן בלונדון בחודש מרץ. בשנת 2010 הוא זכה בפרס בינלאומי על שם סר אנטוני פישר על ספרו "העץ היפה", שניתן במיאמי, פלורידה. הוא גם זכה בפרס זהב של איגוד כלכלי בינלאומי ועיתון "פייננשל טיימס", פרס ראשון "תחרות מאמרים לפיתוח של המגזר הפרטי" שניתן בסינגפור בכנס שנתי של מנהלי הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית בספטמבר 2006. הוא גם יצר את החינוך ויחידת אימון במכון לעניינים כלכליים בלונדון, "ברית משלמי מס" ו"מכון גלובליזציה". הוא חוקר עוזר ב"מכון קאטו" ומוביל סדר יום ל"יוזמות בית ספריות".
כפי שנראה, טולי מבצע את כל שלושת התפקידים של יזם מדיניות. הוא זיהה צרכים חינוכיים מסוימים והוא מציע אמצעים חדשניים כדי לספק אותם. הוא מוכן לקחת סיכונים רגשיים וכלכליים כדי להביא לשינוי כאשר אין ודאות לגבי התוצאות, אולם הוא מקבל תמיכה כלכלית משמעותית ביותר של אחרים. הוא היה מוכן לכנס ולתאם בין רשתות של יחידים וארגונים, מקומיים ועל לאומיים, עם יכולות ומשאבים הדרושים להשיג שינוי. המוניטין שלו מעוררים יראת כבוד והקשרים שלו נרחבים וחוצי מגזרים. כפי שנראה בהמשך הוא פועל עם קבוצה מגוונת של עמיתים למסע מהאקדמיה, ארגוני צדקה, עסקים ופוליטיקה. בייחוד, פאולין דיקסון וסוגטה מיטרה אבל גם אנדרו ג' קולסון, מייקל קרמר וקן דונקו ואחרים. יתר על כן, הוא בבירור בעל "יכולת אסטרטגית ועקשנות". בכל המובנים האלה טולי הוא יזם מדיניות מובהק. הוא נוסע לצורכי מדיניות, הוא מעורר מעגלים עולמיים של ידע על מדיניות, והוא בונה במשותף תשתיות התומכות, ממסגרות, אורזות ומציגות רעיונות של מדיניות. הוא יוצר, שומר ומשתמש במגוון רחב של "ממסרים שבריריים, מקומיים מתמודדים וקשרים מתפרקים" והוא מסוגל ליצור "אמון מהיר" כדי להשיג העברה וניידות מדינית. הוא לוקח את רעיונות המדיניות שלו, וליתר דיוק, את השיח הסמכותי של כלכלנים ניאו ליברליים אל עבר "מיקרו מרחבים עולמיים" בלעדיים ומשפיעים. הדחיסות העולמית של זמן ומרחב דרך טכנולוגיה ומסע הולכת ונעשית חשובה יותר לצורך אפשרויות ניידות של מדיניות. יותר מכול, באמצעות הכתיבה והדיבור שלו, הוא מספר סיפורים משכנע המסוגל לצייר פנים ודמויות בתוך הדמיון הניאו ליברלי. הוא גם מפיק "מחקר" כדי לתמוך בטענות וברעיונות שלו והוא אשף בגיוס אמצעי מימון לפרויקטים שלו, כדי לממש את רעיונותיו. הוא היה מסוגל לעשות את עצמו "מומחה לאמת" וכפי שמנסח אחד החוקרים באמצעות הפתרון הפשוט והיחיד לבעיות חינוכיות של העולם הוא היה מסוגל לעשות "ניתן להשוואה את מה שלא ניתן להשוואה". למעשה, בשעה שהוא עובר דרך רשתות של יחסי מדיניות ובין "אתרים של שכנוע" עם "עמיתיו למסע", הוא היה מסוגל במהירות "לייצב" מערכת של "לוגיקות, מטא-שיח ורציונליות" אשר "נוסדים כבסיס לפעולה". עם זאת, אף שטולי הוא "שחקן מדיניות" יוצא מן הכלל ומופת של ניידות של מדיניות, חשוב שלא להאדיר או לעשות רומנטיזציה של "עבודת המדיניות" שלו. הוא נכנס לתוך רשת תמיכה ניאו ליברלית יעילה, נמשכת לאורך זמן ומפותחת ביותר שבתוכה "רשת חופש של קרן אטלס" הוא רכיב גנרטיבי משמעותי, ויש לו גב כלכלי משמעותי כפי שנראה. אף על פי כן, מיקום של טולי במסגרת זו מאפשר לנו לזהות אתרים, קשרים, שיטות ופרקטיקות מרכזיות של תמיכה ניאו ליברלית וניידות של מדיניות.
מיפוי תמיכה
בפרק זה אפנה לכמה דוגמאות של ניידות של הרטוריקה, השיח ורעיונות של מדיניות שג'יימס טולי מבטא בבירור, ובייחוד אלה התומכים בבחירת בית ספר וחינוך פרטי כפתרונות לבעיה של השגת חינוך יסודי כללי וברמה גבוהה בהודו ובאפריקה. אני מבקש גם להצביע על כמה קשרים מעורפלים ומורכבים בין תמיכה, נדבנות ועסקים במסגרת רשתות אלה. הדבר כולל מיפוי של מערכת רשתות קשרים בין קבוצות תמיכה בממלכה המאוחדת ובארצות הברית ותומכי "בחירה" מקומיים בהודו והרעיונות העולים בהם.
בפרק הבא תוצג מערכת נוספת של קשרים של רשתות מתמקדת באפריקה ומתבטאת דרך צורות חדשות של מעורבות נדבנית עם בעיות חינוכיות. אני מקווה להראות כיצד רשתות מדיניות מיוחדות אלה "פועלות" ו"העבודה" שהן עושות עבור קפיטליזם ניאו ליברלי כפרויקט על-לאומי וכמערכת של יוזמות מקומיות המכוונות לשינויים פוליטיים ולאפשרויות עסקיות. בכך מבוססת ניאו ליברליות במערכת של פרקטיקות וקשרים. ברמת המקרו הדבר מבטא מחדש פרקטיקות של הבנק העולמי ושל קרן המטבע הבינלאומית למדיניות בפורום בינלאומי. ברמה המקומית היא כוללת עבודה עם חברות סטארט אפ בעסקי חינוך בגדלים שונים וברמה הלאומית היא כוללת פעילות במדיניות לאומית ונגדה החוסמת או מגבילה את ההתפתחות של שווקי בתי ספר.
לאחר מכן אשרטט כמה מההשפעות העולות של תמיכה על לאומית ומקומית בפוליטיקה של חינוך ומדיניות חינוך בהודו ולבסוף אצביע על כמה מהדרכים שבהן עסקים בינלאומיים ומקומיים מאמצים את המרווחים ואת האפשרויות שנוצרות באמצעות שיח תמיכה לצורך מעורבות במתן שירותי חינוך. אני לא מתכוון לדון כאן בסוגיות של חינוך פרטי או בחירה – חקרתי נושאים אלה בהרחבה במסגרות אחרות – או לבקש לחקור את ההוכחות העולות בתהליכים של תמיכה.
הנתונים כאן נלקחו ממקורות משניים מסוגים שונים, בעיקר באמצעות חיפושים באינטרנט. אלה כללו את האתרים של קבוצות תמיכה, אתרים של מידע עסקי ודיווחים בעיתונות וכן בלוגים, פייסבוק וטוויטר. הטווח והמגוון של מקורות היה רחב והיה אפשר להעלות מקורות מרובים כמעט לכל הדוגמאות והאירועים שהוזכרו. כולם נובעים ממקורות בתחום הציבורי ובמקרים רבים משתמשים בציטוטים ישירים מהאינדיבידואלים עצמם. "השיטה" נסמכת על שיטות פשוטות של מיפוי-רשת והניסוי לזהות את היכולות של שחקנים ברשת במונחים של קשרים, כלכלה, "מחקר", קידום ופרסום וכיוצא בהם.
ההקשר
במונחים ניאו ליברליים הודו הנהיגה ליברליזציה מאוחר יחסית – "מדיניויות של עדכון מבני וליברליזציה לא התחילו עד שנות 1990 המוקדמות. ההתפשטות של שיח ויחסי שוק הייתה אטית יחסית". עם זאת, בעת האחרונה מזהים מערכת ברורה של קשרים בין ליברליזציה, הפרטה ומודרניזציה בהודו ומציע כי חינוך נעשה "תחום משמעותי לחקר של ליברליזציה" וכי "הפרטה נעשתה כוח מרכזי".
בכל הנוגע לחינוך, הודו עדיין לא הצליחה להשיג גישה כללית לחינוך יסודי. על פי דוח ניטור "השכלה לכול" של אונסקו, למרות הצמצום המהיר מאז הסקר הקודם, 5.6 מיליון ילדים בהודו לא למדו בבית ספר בשנת 2007 – מעל מחצית מילדי העולם שלא לומדים בבית ספר מתגוררים ב-15 מדינות. הדיווח מציין גם כי: "בכמה מדינות, כולל הודו, ניגריה ותימן, המגמה בשנים 2009-2004 מצביעה על עלייה במספרים של ילדים שאינם לומדים בבית ספר בשנת 2015. ניתוח מסוג זה מספק קרקע פורייה לשימוש בצורות של "פוליטיקה של אחריות" על ידי תומכים בבתי ספר פרטיים – דרישה מפוליטיקאים להסביר הבטחות וכשלים של מדיניות.
בהודו קיים כבר שוק קטן יחסית אך מתרחב מהר של בתי ספר יסודיים פרטיים לא מוסדרים ו"לא מוכרים" רשמית על ידי המדינה. שוק זה "עלה בתגובה לדרישה העולה לחינוך באיכות טובה יותר (דרך אנגלית) על ידי הורים עניים ובמעמד בינוני נמוך המוכנים לשלם עבור חינוך זה לילדיהם". קיים גם שוק מרובד של בתי ספר בינלאומיים ופרטיים המיועד למעמד הביניים והשליט. דרישה כזו יצרה "הזדמנויות" להשקעה פרטית בחינוך יסודי, במתן בתי ספר פרטיים חדשים לעניים ובעבודה של "שיפור" איכות של בתי ספר במימון המדינה.
למרות ההתחלה של הכרה בבתי ספר פרטיים ב"חוק של הזכות לחינוך" ההכרה או העידוד של שוק פרטי לחינוך יסודי עבור עניים נותרו רגישים פוליטית ועדיין מתמודדים עם התנגדות משמעותית בקרב המפלגות הפוליטיות העיקריות אף שיש עניין ותמיכה פוליטית משמעותית בכמה מדינות (בייחוד אנדהרה פרדש). רק בעת האחרונה נאספו נתונים סטטיסטיים על בתי ספר פרטיים "לא מוסדרים" והם הוכרו כקיימים פורמלית. כך, שתיים מהמטלות ההתחלתיות לקבוצות תמיכה בעד פרטי או בעד בחירה היו לערער את ההתנגדות למתן חינוך פרטי ולהביא אמינות לבתי ספר הקיימים מחוץ לחוק (לא מוכרים).
"יזמי מדיניות" בהודו: ביטוי וחזרה
במסגרת הפוליטיקה החדשה של חינוך בהודו יש הזדמנויות לתמיכה ולעסקים. בייחוד, יזם המדיניות הניאו ליברלי ג'יימס טולי "היה בעל תפקיד מכריע בבנייה ובעיצוב שיח של בחירת בית ספר בהודו והוא בעל מגוון תפקידים ועמדות ברשתות הקושרות בין ארגונים ויחידים המקדמים כיום את "הפרויקט" של ניאו ליברליזציה של בתי ספר בהודו". טולי, יועץ לשעבר של איגוד כלכלי בינלאומי, היה מנהל של מחקר עולמי של הזדמנויות השקעה עבור חינוך פרטי במדינות מתפתחות, "תעשיית חינוך העולמית", כיום במהדורה שנייה. "קרן טמפלטון" העניקה מימון נוסף של 800,000 דולר של ארצות הברית למחקר ההשוואתי של טולי של בתי ספר פרטיים בחמש מדינות וביניהם הודו. אחד המקומות שם נעשה המחקר היה אזור עני בעיר היידראבאד במדינה דרומית בהודו בשם אנדהרה פרדש. אחת המטרות של טולי במחקר הייתה להראות שהביצוע של בתי ספר פרטיים אלה עלה על הביצוע של בתי ספר במגזר הציבורי, שהעניים למדו בבתי ספר פרטיים וכי הם היו מוכנים לשלם עבור חינוך, וכי בתי הספר הפרטיים היו גם מחויבים חברתית (העניקו מקומות חינם לנזקקים). אף אחד מדברים אלה, לתחושתו, לא הוכר באופן הולם, "גילוי" זה שהוא תיאר ב"העץ היפה". הספר יצא לאור על ידי מכון קאטו "בעד-שוק" בארצות הברית ועל ידי "פנגווין הודו", חברת בת של "חינוך פירסון".
"הבנתי שמשהו יוצא מן הכלל מתרחש ברחובות האחוריים של היידראבאד. נראה שהמומחיות שלי בחינוך פרטי עשויה להיות לבסוף בעלת רלוונטיות מסוימת ברצון שלי לסייע לעניים. האם מה שקורה חייב...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
