התנדבות בלתי פורמלית, אי-שוויון וחוסר לגיטימיות
Dean, 2022
מבוא
ההתנדבות הבלתי פורמלית, כלומר מתן זמן מרצון לסיוע לחברים, שכנים או לקהילה, מקבלת נוכחות שולית בספרות המחקר ובעיצוב מדיניות. בעוד שהחוקרים מבחינים בין התנדבות פורמלית (פעילות מאורגנת במסגרת ארגוני מגזר שלישי או ציבורי) לבין התנדבות בלתי פורמלית (סיוע ספונטני ללא מסגרת ארגונית), הראשונה שולטת בספרות המקצועית והשנייה זוכה לתשומת לב שולית בלבד. מצב זה אינו ניטרלי: נתונים עקביים מראים כי שיעורי ההתנדבות הבלתי פורמלית גבוהים דווקא בקרב נשים, בני קבוצות מיעוט אתניות, בני מעמד הפועלים וקבוצות מוחלשות אחרות. התעלמות מכך מחזקת נרטיבים שמנציחים אי-שוויון חברתי ומעניקים לגיטימיות לתרבות המעמד הבינוני תוך פגיעה בתרבויות אחרות.
שלוש שאלות מנחות את הדיון: כיצד נקבעות הגבולות בין צורות שונות של עבודה ללא תמורה, ולמי הגבולות הללו משרתים? למי מועיל הזלזול בטיפול יומיומי ואי-הכרה בו כ"עבודה"? ומה הקשר הרצוי בין התנדבות בלתי פורמלית למדיניות ציבורית?
התנדבות בלתי פורמלית: בעיות הגדרה ומעמד במחקר
הגדרת ההתנדבות הבלתי פורמלית פשוטה בתיאוריה, אך קשה ליישום. הפעולות הנכללות תחתיה, כגון ביקור שכן קשיש, מתן עצה, שמירה על דירה או טיפול בבעל חיים, מבוצעות לרוב מבלי שהמבצע/ת מזהה/ה אותן כ"התנדבות". יתרה מזו, שאלוני מחקר נוטים להניח שהנשאלים מגדירים עצמם "מתנדבים", הנחה שפחות נכונה לגבי פעולות בלתי פורמליות הנתפסות כחלק מהחיים הרגילים. כך, בסקר ה"Helping...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
