הפער בהגנות שלנו
Clarke & Newman, 2006
שתי תגובות לטרור
מיד לאחר פיגועי 11 בספטמבר הוכרזה "מלחמה" בטרור ובאל קאעדה: איתור פעילים, מעצרם או הריגתם ופעולה צבאית באפגניסטן ובעיראק. במקביל הוצבו בקרות למניעת השתלטות חוזרת על מטוס נוסעים והתרסקותו במבנה: מרשלים אוויריים רבים יותר, נשק לטייסים, דלתות מחוזקות לתא הטייס, חובת ישיבה בעשרים הדקות הסמוכות להמראה ולנחיתה, סינון מועמדים לבתי ספר לטיס, והקמת מינהל ביטחון התחבורה שנטל מחברות התעופה את בדיקת הנוסעים.
בקרות המכוונות לצורת טרור מסוימת ולא אל המפגעים עצמם הן מוקד הדיון. גופים ציבוריים ופרטיים בוחנים כיום את פגיעויותיהם בנמלים, בתחבורה, במפעלי כימיקלים ובמאגרי מים, ובאסטרטגיה הלאומית להגנה על תשתיות קריטיות מפברואר 2003 זוהו תחומים הטעונים שיפור דחוף, בלי דיון ציבורי בהנחות שביסודם. יעילותו של מיגון יעדים מתועדת, כאמצעים נגד חטיפות המטוסים בשנות השבעים וכ"טבעת הפלדה" בבלפסט, ועדיין רבים מפקפקים בהרתעה שהוא מספק, חוששים מעלותו ומפגיעתה בחברה האזרחית וסבורים שזהות היעד אינה משנה למפגעים. החששות מוגזמים: המניעה המצבית מציעה אמידה מובנית של עלות ותועלת ובסיס מדעי לשאלות הקשות, אם התקיפות יוסטו ליעדים חלופיים, כמה יעדים יש להגן כדי להרתיע וכמה זמן תימשך ההסתגלות.
מה הביטחון אינו מחליף
ביטחון משופר אינו תחליף לשאר הדרכים ואינו יכול לשמש גישה בלעדית. דמוקרטיות מערביות מגנות על עצמן גם בגיוס לבבותיהם של מי שעלולים לתמוך בטרור, בשלילה דיפלומטית של תמיכת מדינות ומשטרים, בתכנון לצמצום הנזק בעת פיגוע, בחיזוק ביטחונה של האוכלוסייה, בחיזוק החוקים וההליכים להעמדה לדין, ובחיסול פעילים כמוצא אחרון שעשוי להגיע עד מלחמה קונבנציונלית. יעדים אלה הסיטו את...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
