הפסיכולוגיה ההתפתחותית של דעות קדומות גזעיות
Aboud, 1993
רבים מתייחסים לדעות קדומות כבעיה המאפיינת בעיקר מתבגרים ומבוגרים, ואינה משמעותית בקרב ילדים. הורים אפילו חושבים שילדיהם אינם מבחינים בהבדלים בצבע העור. גישה כזו ניתן למצוא כבר במחקריו של אולפורט משנות החמישים של המאה הקודמת, שטענן כי ילדים בני ארבע הם סקרנים לגבי קבוצות אנושיות ומפתחים דעות קדומות כלפיהן כתוצאה מלמידה של רגשות ותיוגים מהוריהם. גישה כזו מטילה את כל האחריות על כתפי ההורים. לאחר סקירת ממצאים מחקריים עדכניים יותר, נראה כי הממצאים אינם תואמים את הגישה של אולפורט. בקרב ילדים בני ארבע כבר ניתן לזהות דעות קדומות. דעות קדומות אלה הולכות ומתחזקות במשך שלוש השנים הבאות בהתפתחות ולאחר מכן נראה שיש ירידה מסוימת. ממצאים אלה ניתן להסביר טוב יותר על ידי מסגרת תיאורטית קוגניטיבית התפתחותית (ולא רק על ידי למידה חברתית), לפיה מגבלות קוגניטיביות הקיימות בקרב ילדים צעירים גורמות להם להתייחס באופן שלילי להבדלים בין קבוצתיים.
מחקריה של פרנסיס עבוד (Frances E. Aboud, החוקרת במחקרה הנוכחי) בהקשר זה התייחסו לשני נושאים מרכזיים:
1. להשפעה של הורים ובני קבוצת השווים (למשל, חברים, בני הכיתה וכו'), בהתאם לתיאוריית הלמידה החברתית אליה התייחס אולפורט,
2. שינויים קוגניטיביים-חברתיים שהוצעו על ידי פיאז'ה ויתכן ומשפיעים על ההתפתחות של דעות קדומות.
דעה קדומה מוגדרת כנטייה להגיב באופן שלילי לחברים בקבוצות שונות, רק בשל השתייכותם של אותם אנשים לאותן קבוצות. לכן, מדובר בעמדה, שלרוב נמדדת על ידי הערכת אנשים המשתייכים לקבוצות חברתיות שונות. לעומת זאת, ההערכה של אפליה, שהיא ההתייחסות השונה והלא הוגנת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
