העבר והעתיד של העבר הדקדוקי
Pinker & Ullman, 2002
המאמר מתייחס לוויכוח על טבעו של התהליך הלשוני הקוגניטיבי. המחברים מתכוונים להגן על הגישה לפיה קיים תהליך חישובי מבוסס חוקים עבור הצורה הרגילה של ההטיה, ולקסיקון מיוחד ליוצאי דופן. ישתמשו בצורת העבר באנגלית כמקרה בוחן.
תיאורית המילים והחוקים (WR)
לפי תיאורית המילים והחוקים, החלוקה לצורה רגילה של הטיה וליוצאי דופן היא תוצאת לוואי של יכולת השפה האנושית: קיים לקסיקון מילים בזיכרון, שמכיל זוגות של מילים פשוטות או מורפמות והמשמעות שלהן; וקיימת מערכת דקדוקית שמטה את המילים לפי כללים. מילים מוטות יוצאות דופן (כמו: sang) פשוט מאוחסנות בלקסיקון כמו מילים פשוטות אחרות, רק שהמשמעות שלהן מורכבת יותר (כי היא מכילה מידע נוסף, במקרה הזה על הזמן).
קיומה של מילה מוטה בלקסיקון (כמילה עצמאית) חוסמת את היישום של הכלל הדקדוקי על המילה הבלתי מוטה, ומחזירה את המילה המוטה המאוחסנת. כך, תופעת המילים יוצאות הדופן נובעת מחפיפה בין המערכת הלקסיקלית למערכת הדקדוקית מבחינת היכולות שלהן: שתיהן יכולות לספק מילים שמכילות מידע מורכב.
תיאורית המילים והחוקים מנוגדת לתיאוריות של פונולוגיה גנרטיבית, כדוגמת זו שהציע חומסקי, שמנסה להסביר את אותם יוצאי דופן באמצעות שילובים של כללים שונים. הבעיה בתיאוריה הזו (של חומסקי) היא שיש לה יותר מדי דוגמאות נגד, שכדי להסביר אותם הכללים נהיים מורכבים ומלאים בחריגות לא סבירות. היא מנוגדת גם לתיאוריות קונקציוניסטיות.
תיאורית WR מבוססת על גישה שלישית, של Jackendoff, Lieber, ואחרים, שהבחינו שהצורות של אותם יוצאי דופן הן לא סיסטמטיות וסדירות אבל גם לא לגמרי שרירותיות. לפי הגישה הזו, קיימים כללים לקסיקליים אך הם אינם יוצרים תבנית חדשה של מילים אלא שומרים בלקסיקון דוגמאות פרטיות של יוצאי דופן, ומאפשרים הכללה לא סדירה של הדוגמאות האלו באמצעות אנלוגיות.
פינקר ופרינס הציעו ש"החוקים הלקסיקליים" הללו אינם חוקים כלל, אלא נובעים מטבעו של הזיכרון: קל יותר לזכור מילים שדומות למילים מוכרות. כמו כן, מילים חדשות שדומות למילים ישנות, נוטות לרשת מהן תכונות נוספות.
אולמן הרחיב לאחרונה את התיאוריה לתיאוריה נוירו-קוגניטיבית בשם Declerative/Procedural (בקיצור: DP): זיכרון לקסיקלי הוא תת-חלוקה של הזיכרון ההצהרתי. גם הוא נלמד...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
