היסטוריה
Rüpke, 2011
מקומה של ההיסטוריה בחקר הדת
ההיסטוריה איבדה ממעמדה בחקר הדת, המתרכז בסוגיות ההווה, ומונחים כמו היסטוריה ומסורת נעדרים מקובצי המבוא של העשור האחרון, אף שדווקא הניסיון להבין את המודרנה מתוך עברה הדתי הוליד את ההיסטוריה של הדת. מבואות מוקדמים פנו מיד למקורות ולביקורת המקורות, ולא בכדי: טקסטים ומונומנטים אינם מספרים כיצד היה הדבר באמת אלא מציגים את ראייתם את העבר ואת משמעותו לעתיד. העבודה ההיסטורית נשענת על שכנוע קדם-מדעי שהעבר חשוב לעתיד, המשותף להיסטוריה העממית ולאקדמית, והמתודולוגיה לבדה מבדילה ביניהן.
היסטוריה כפרספקטיבה וכמדע
אין תרבות בלא זיכרון משותף, שבו מבינים בני אדם את ההווה ומפתחים פרספקטיבה עתידית, אך הזיכרון מתחיל ביחיד וקבוצות שונות מספרות היסטוריות שונות לתכליות שונות; בדפוס ובארכיון חסרה השפעתם המתקנת של הזיכרון והשכחה, ולכן מסמכים משנים משמעות וצצים בייצוגי עבר שלא נועדו לאשש. גם ההיסטוריה האקדמית אינה מתחילה מאפס, והיגיון תמונתה מסופק בטופוסים ובטרופים שהמטפורה והמטונימיה שבהם מכניסות בדיון לשם לכידות והתמצאות. ההיסטוריציזם ביקש לצמצם את הבדיון, אך ההכרה בהיסטוריות של כל נקודת מבט חתרה תחתיו, ודרך אחרת מודה שאין כאן דיסציפלינה אמפירית אלא רפרנציאלית של יחסים בין סובייקט הווה ובין אובייקט עבר המשתנים תמיד, והגרסה העממית והמדעית נבדלות בה ברפלקסיביות ובמפורשות האינטרסים.
בסיס ומסגרת: היסטוריוגרפיה של הדת
אמונות דתיות מעצבות את המשגת העבר, הנתפס כקבוע מראש בידי אלים או כתקופת מבחן, ובמוקד עומדים תולדות קבוצות דתיות, אלה שהן כותבות על עצמן ואלה המיוחסות להן מבחוץ. הנרטיב ההיסטורי חשוב להתמצאות הקבוצה ולזהותה, מיתולוגיה והיסטוריה אינן...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^