החברה האזרחית כ'הוראת שעה'
אריאן ואח', 2008
שני ממצאים מרכזיים
החברה הישראלית, חרף השסעים והפילוגים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים המאפיינים אותה, מציגה דפוס ברור של התכנסות החוצה קבוצות ומגזרים. אין זו התכנסות סביב הדגל, אלא סביב תודעה של משבר משילות וסביב הסכמה רחבה בדבר ליקויים חמורים בתפקוד המערכת הפוליטית. תחושת המשבר, המלווה ברמה גבוהה מאוד של אי-אמון במוסדות הפוליטיים המרכזיים, מולידה תודעה של אנטי-פוליטיקה. הממצא השני הוא שהחברה האזרחית נתפסת כגורם חיובי הרבה יותר מן המערכת הפוליטית הממסדית, אך הרוב רואה בה גורם חשוב והכרחי רק כהוראת שעה, בשל מחדלי הפוליטיקה ונסיגת המדינה. היא אינה נתפסת כיסוד מוסד של הדמוקרטיה שייעודו הקבוע לשמש גוף שלישי מאזן, והציבור עדיין נושא עיניים אל המדינה ומצפה שהיא תנהל את העניינים ותספק את מלוא מגוון השירותים.
שלושה שחקנים במרחב הציבורי
במרחב הציבורי הדמוקרטי פועלים שלושה שחקנים: המדינה על סוכנויותיה, השוק הכלכלי והחברה האזרחית. לשניים הראשונים גבולות ברורים, כללי פעולה מוגדרים ולעתים מעוגנים בחוק, ומשאבים רבים; גבולות החברה האזרחית מטושטשים וכלליה נזילים, ולכן אין היא צלע שלישית במשולש שווה צלעות. ההבחנה החדה ביניהם מלאכותית, שכן ארגונים אזרחיים נסמכים על מימון ממשלתי ועל תרומות של חברות עסקיות. יחסי הגומלין דינמיים: נסיגת המדינה וצמצום תפקידיה, לעתים מתוך אידאולוגיה של הפרטה, מלווים בעליית כוחם של תאגידים ושל ארגונים אזרחיים הממלאים את החללים הפונקציונליים שהותירה. את החלל שבמישור הזהות הקולקטיבית והסולידריות אין הם ממלאים, וזה מוליד תסכול וזעם.
הציבור והמערכת הפוליטית הממסדית
בדמוקרטיות רבות רווחת עמדה כפולה: מצד אחד ההנחה שלמקבלי ההחלטות אין מונופול על התבונה, על הידע ובעיקר על המוסר, ומכאן הדרישה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
