הדיבוק העותומאני
לואיס, 2005
זה זמן רב הצטייר איום כפול מצד הטורקים: קריאת-תגר על העולם הנוצרי מצד האמונה המוסלמית היריבה, וסכנה לאירופה שתיכבש ותיבלע. ככל שגברה התקדמותה האינטלקטואלית של אירופה בתקופת הרנסנס ולאחריה, כך הוסר הפחד פן המוני נוצרים ימירו דתם לאסלאם. מבין המומרים בלטו שני סוגים:
1. בארצות הכבושות תחת הטורקים היו אחדים שהחליטו לאמץ את דת אדוניהם החדשים
2. כאלו שבאו מאירופה לחפש את מזלם בארצות הטורקים ובשלב כלשהו קיבלו על עצמם את דת האסלאם.
בהיסטוריה הנוצרים הם מכונים "בוגדים". מומרים אלה מעולם לא הפכו להיות זרם ניכר של נהירה מן הנצרות אל האסלאם. לות'ר, למרות חששו מן "הסכנה הטורקית", ראה אותה בראש ובראשונה במוגים צבאיים ומדיניים ופחות במושגים דתיים. האיום העיקר שהצטייר: העוצמה הצבאית הטורקית העמידה בסכנה ממשית את לבו של העולם הנוצרי מאז צלחו את מיצרי גליפולי והניחו את...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
