אתה לא יכול להגיד שאתה לא יכול לשחק: התערבות בתהליך של הדרה חברתית בגן הילדים
Harrist & Bradley, 2003
רקע: הבעיה של הדרה חברתית בגיל הרך
ילדים בגיל הרך חווים דחייה והדרה חברתית כביטויים שליליים משמעותיים המשפיעים על רווחתם הרגשית, החברתית והלימודית. הדרה כזו עשויה לנבוע מהתנהגויות לא מקובלות כמו תוקפנות, התנהגות נסוגה או חרדתית, אך לעיתים ילדים נדחים פשוט משום שהם נתפסים כשונים, בין אם מבחינה פיזית, אתנית או התנהגותית. ההשלכות של דחייה בגיל צעיר עלולות להימשך לאורך זמן ולתרום לבעיות פסיכולוגיות והתנהגותיות בגיל ההתבגרות והבגרות.
רוב ההתערבויות שנעשו עד כה מתמקדות בילדים הדחויים עצמם, תוך התעלמות מהתפקיד של קבוצת השווים בשימור הדחייה. תוכניות כאלה כוללות הכשרת כישורים חברתיים, שינוי עמדות קוגניטיביות של הילד הדחוי, או שילוב עם "עמיתים-מתווכים". אך גם כשיש שיפור בהתנהגות הילד הדחוי, הקבוצה לעיתים קרובות שומרת על יחס שלילי כלפיו בשל "סטיגמה" יציבה.
מודל התערבות חדש: כלל אי-הדרה
המחקר...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
