קרבה רגשית ומרחק רגשי בקרב מורים בבית הספר: המקרה של מורים ערבים המלמדים בבתי ספר יהודיים
Oplatka & Elmalak-Watad, 2022
תקציר
מטרה – מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקרבה הרגשית והמרחק הרגשי בין מורים ערבים המלמדים במערכת החינוך הממלכתית היהודית לבין עמיתיהם היהודים בבית הספר.
שיטה – המחקר התבסס על ראיונות חצי-מובנים עם 16 מורים ערבים ויהודים בישראל.
ממצאים – המחברים זיהו דפוסים של קרבה רגשית ומרחק רגשי בין מורים ערבים ויהודים, פערי תפיסה בין המורים משני המגזרים, והגורמים המשפיעים על הקרבה והמרחק הרגשי ביניהם. מוצעות השלכות אמפיריות ומעשיות.
חדשנות – המחקר מאיר את ההיבטים הרגשיים של צוותים חינוכיים רב-תרבותיים ומקומות עבודה מגוונים, ומעמיק את הבנתנו את המורכבות הרגשית בקרב מורים בסביבות מרובות-אתניות ודתות
מבוא
התחושה של שייכות וקרבה רגשית במקום העבודה היא צורך אנושי בסיסי שתורם לרווחת העובד ולביצועים גבוהים. אינטראקציות בלתי פורמליות בעבודה – כאלה שאינן קשורות ישירות למשימות – הן דרך משמעותית לבטא קרבה רגשית, אך קרבה כזו אינה תלויה בהכרח בקרבה פיזית; עובדים יכולים להיות קרובים רגשית גם אם רחוקים גאוגרפית, ולהפך.
הקשרים האנושיים מאופיינים בדרגות שונות של קרבה ומרחק רגשי. יחסים רגשיים נבחנים לפי רמות הקרבה וההדדיות בהם – למשל, קשרים רומנטיים מתאפיינים ברמות גבוהות של קרבה והדדיות, בעוד קשרי עבודה לרוב כוללים קרבה רגשית נמוכה אך הדדיות גבוהה. קרבה רגשית מוגדרת כתחושת חוויות משותפות, אמון, דאגה והנאה מהקשר, ולעיתים אף כתחושת קרבה משפחתית. לעומתה, מרחק רגשי (או מרחק סובייקטיבי) מתאר את האופן שבו אדם תופס את המרחק – רגשית וקוגניטיבית – מהקולגות שלו.
המחקר הקיים על קרבה ומרחק רגשיים התמקד בעיקר ביחסי מורה–תלמיד, מורה–מורה, או מנהל–מורה, והצביע על כך שעבודה משותפת של מורים יוצרת תחושת שותפות, תמיכה הדדית, והשראה, אך גם עלולה להוביל להימנעות מקונפליקטים. עם זאת, הדיון בקרבה או ריחוק רגשי בין מורים בהקשרים רב-תרבותיים כמעט ולא נידון.
תרבות משפיעה על האופן שבו מרגישים ומביעים רגשות – והיא יוצרת גם פוטנציאל להפריה הדדית וגם לאי-הבנות, מתח וריחוק. כאשר עובדים מתרבויות שונות (דתות, לאומים, קבוצות גיל) משתפים פעולה, מתקבל...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
