חשיבה מחודשת על האפיסטמולוגיה של העמדה: מה היא "אובייקטיביות חזקה"? / סנדרה הארדינג


שתי הדרכים
הדיון בנושא האובייקטיביות בפמיניזם נסב נשאלות שאלות כגון אילו סוגי ידע הם אובייקטיביים ואלו לא, ולגבי אלו שלא, מדוע לא; האם הפמיניזם נזקק לאובייקטיביות, ואם כן למה, והאם ניתן להשיג אובייקטיביות, ואם כן כיצד.
במסגרת דיון זה, נטען נגד תיאוריות העמדה הפמיניסטיות שהן מנסות לאחוז את המקל בשני קצותיו, כלומר מצד אחד לטעון לידע אובייקטיבי ומצד שני לטעון שידע זה תלוי-מיקום בחברה.
המחברת טוענת שמקורה של ביקורת זו בהבנה לא שלמה של הדרך של תיאוריית העמדה לבסס את הידע. המאמר מוקדש להראות כיצד נוצרת האובייקטיביות על פי האפיסטמולוגיה של תיאוריות העמדה.

תיאוריית העמדה הפמיניסטית לעומת אפיסטמולוגיות אמפיריציסטיות פמיניסטיות ספונטניות
אפיסטמולוגיות אמפיריציסטיות פמיניסטיות ספונטניות הן גישות לפיהן המחקר המדעי מוטה מבחינה סקסיסטית. על פי גישות אלה, הקפדה גבוהה יותר על האובייקטיביות המדעית תפתור את ההטיות. אך לפי תיאוריית העמדה הפמיניסטית, אי ההקפדה על האובייקטיביות הוא רק חלק מהבעיה, כיוון שאופן הגדרת האובייקטיביות, הרווח במדע, אינו מאפשר זיהוי של הטיות סקסיסטיות. לכן הגישות הספונטניות למעשה משמרות את השיטה המדעית ומרחיקות את הסיכוי לאתגר את האמונה הרווחת בקהילה המדעית.
על פי גישות העמדה (בכלל, לא רק פמיניסטיות) הקבוצה השלטת מגבילה מה שחברי הקבוצות הנחותות יכולים להבין לגבי עצמם ולגבי העולם. השמעת קולם של חברי הקבוצות הנחותות מעלה בעיות חדשות ונושאים חדשים למחקר. כל המיקומים בחברה מגבילים את הידע, אבל המיקום הדומיננטי מגביל יותר מכיוון שהוא לא מאפשר שאלות ביקורתיות על האמונות המקובלות. בניגוד לאמפיריציסטים, שמניח שפוליטיקה במדע היא תמיד רעה, גישות העמדה מניחות כי מדע הוא תמיד פוליטי, ולכן יש לשאוף לשיטות חזקות יותר לאובייקטיביות וליצירה של ידע שנועד לקבוצות השוליים ולא רק ידע שנועד לקבוצות הדומיננטיות.

מהו הבסיס של הטענות לידע?
על פי תיאוריית העמדות הפמיניסטית, פרספקטיבה של נשים יכולה להעלות שאלות ביקורתיות לגבי המחקר המדעי. לכן חייהן של הנשים מהווים את הבסיס לידע. בסיס זה הוא רק נקודת המוצא, הוא עדיין לא מבטיח אובייקטיביות, אבל הוא תנאי הכרחי להיווצרותה. לצורך המחשה הכותבת משווה נקודת מוצא זו לארבע אחרות:

  • תיאוריות עמדה מול הלהטוט האלוהי. ישנה אשליה לפיה ניתן להגיע לאובייקטיביות בתוך המחקר המדעי על ידי ביקורת מתוך הקהילה המדעית. אך השיטה המדעית לא כוללת בחינה ביקורתית לפי גישות שאינן מוסכמות על כל חברי הקהילה המדעית. לפי תיאוריית העמדה, המיקום בחברה לא רק הופך לגלוי יותר, אלא למשאב מחקרי הזמין בצורה שיטתית.
  • תיאוריות עמדה מול אתנוצנטריזם. תיאוריות עמדה אינן אתנוצנטיות כיוון שהמחזיקות בהן אינן מדברות על נשים במעמדן אלא על נשים שבשוליים. כמו כן, גם הוגים בזרם המרכזי כמו הגל טענו שניתן להבין טוב יותר את היחסים בין העבד והאדון על ידי הפרספקטיבה של העבד. שלישית, הפמיניסטיות המחזיקות בתיאוריית העמדה לא מגנות על תרבותן, אלא להיפך, מבקרות את מה שנתפס כנשיות. רביעית, יש גישות שונות בפמיניזם וכולן מתמקדות בקבוצה אחרת של נשים. ולבסוף, אתנוצנטריזם ניתן לייחס דוקא לקבוצה הדומיננטית.
  • תיאוריות עמדה מול רלטיביזם. תיאוריית העמדה הפמיניסטית אינה רלטיביסטית בכך שהיא טוענת שיש בסיס לידע שהוא טוב יותר לעומת אחר, ובכך שהיא שואפת לקדם את הידע המדעי ולא לבטל את התקפות שלו. היא אינה טוענת ליחסיות של הידע עצמו אלא להשפעה של המקום בחברה על הידע שנוצר.
  • תיאוריית העמדה לעומת יכולות ייחודיות של העשוק לייצר ידע. לא מדובר על יכולות ייחודיות של העשוק לייצר ידע, אלא להעלות את השאלות ואת נושאי המחקר שישמשו את קבוצות השוליים ליצור ידע למען עצמן.

סובייקטים חדשים של ידע
תיאוריית העמדה מציעה תפיסה חדשה של סובייקט הידע (האדם או הגוף היוצר את הידע) ביחס לתפיסה האמפיריציסטית, בארבעה מאפיינים: (1) במקום סובייקט ידע מופשט ובלתי נראה תיאוריית העמדה מציעה סובייקט ידע בעל זהות אישית, כאשר הזהות היא חלק מיצירת הידע. (2) במקום סובייקט נפרד ומובחן מאובייקט הידע, על פי תיאוריית העמדה הסובייקט הוא גם אובייקט של ידע, ומתייחס לעצמו כחלק מאובייקט המחקר בכך שתפיסותיו מעצבות את האובייקט. (3) על פי הגישה האמפיריציסטית הסובייקט הוא אינדיבידואל או קבוצת אינדיבידואלים, ואילו על פי תיאוריית העמדה הידע נוצר על ידי קבוצות חברתיות. (4) בתפיסה האמפיריציסטית סובייקט הידע אחיד וקוהרנטי, ואילו על פי תיאוריית העמדה הסובייקט מוותר על האחידות והקוהרנטיות על מנת לאפשר תפיסה פחות חלקית של העולם.
הביקורת שמכניסות קבוצות השוליים השונות לשיח המדעי מהווה מקור שיטתי להגברת האובייקטיביות של המחקר.

סטנדרטים להשאת האובייקטיביות
על מנת ליצור אובייקטיביות חזקה יש למתוח ביקורת גם על הסובייקט (המייצר את הידע) ולא רק על האובייקט (שיטת המחקר המדעי). כמו כן, על הקהילות המדעיות להיות דמוקרטיות בתחום המדעי והאפיסטמולוגי בדיוק כמו בנושאים מוסריים ופוליטיים. יש לשאוף לאובייקטיביות לא רק בבחינת ההשערות כפי שנעשה כיום אלא גם בבחירת ההשערות, השאלות, הבעיות, השיטה, ושאר מאפייני המחקר. על מנת ליצור אובייקטיביות חזקה אין לשאוף לנייטרליות של המחקר כלפי ערכים, אלא להכלה של יותר ערכים. במחקר המדעי יש גילוי נאות כגון בנושא מימון מחקרים, אבל הנושא נשאר חיצוני לשיטה המדעית ולא חלק ממנה.

התנגדות שנלקחת בחשבון
ישנה ביקורת לפיה על פי תיאוריית העמדה מספיק לשנות את האופרציונליזציה של האובייקטיביות, ואין צורך לשנות את תפיסת האובייקטיביות עצמה. המחברת מתנגדת לביקורת זו וטוענת שמבלי לשנות את תפיסת האובייקטיביות נותרת האשליה שניתן להגיע לאובייקטיביות במחקר, וכך לא נוכל לבחון את עצמנו כיצד העמדה החברתית משפיעה על תפיסותנו.

מקור

Harding, S. (1992). Rethinking standpoint epistemology: What is "strong objectivity?". The Centennial Review, 36(3), 437-470.‏