האתר המוביל ברשת לסיכומים בעברית

אלימות בתכניות טלוויזיה לילדים: הערכת הסיכונים | סיכום לדוגמא בתקשורת

בשנים האחרונות ישנה דאגה רבה בארה"ב לגבי האלימות שמוצגת בתכנים טלוויזיוניים. המחקר האקדמי בתחום תומך בדאגה זו ומראה שאלימות טלוויזיונית גורמת נזק לצופים הצעירים יותר. למרות הכל, הטלוויזיה מציגה תכנים אלימים בשפע (כ-70% מהתוכניות שמשודרות בפריים-טיים). המחקר הנוכחי מתמקד באלימות בתוכניות טלוויזיה המיועדות לילדים.

מחקר קודם על אלימות בתוכניות ילדים

מסקנות המחקר הקודם בתחום הן שתוכניות לילדים מציגות הרבה יותר אלימות מאשר תוכניות אחרות (כ-90% מהתוכניות מכילות אלימות), האלימות בתוכניות לילדים מוצגים לעיתים קרובות בצורה הומוריסטית, האלימות רווחת במיוחד בסדרות מצוירות.
בעיות במחקר קודם: המדגמים ברוב המחקרים הם לטווח הקצר ועל כן לא מייצגים; רוב המחקרים בחנו את הטלוויזיה המסחרית, אך בימינו יש רייטינג גבוהה גם לטלוויזיה בכבלים; הפילוח לז'אנרים הייתה די פשטנית, לרוב בוצעה חלוקה לסדרות מצוירות/לא מצוירות. יש לבצע פילוח ממוקד יותר; המחקר הקודם התייחס בעיקר לשאלה 'האם יש אלימות בסדרה?' ולא לשאלה 'כיצד מוצגת האלימות בסדרה?'. מחקרים הראו שהאופן שבו תכנים מוצגים משפיע רבות על האופן שבו יפרשו את התכנים.

המחקר הלאומי על אלימות בטלוויזיה

המחקר הלאומי על אלימות בטלוויזיה (ממנו שואב המחקר הנוכחי את נתוניו) מכיל מאגר נתונים גדול יותר ומייצג יותר משקיים בכל מחקר קודם. על מנת למקד את המחקר הנוכחי, החוקרים התייחסו למספר מאפיינים קונטקסטואליים של אלימות טלוויזיונית: אופיו של מבצע האלימות, סיבת האלימות, נוכחותם של כלי נשק (אפקט priming), כמות האלימות, מידת המציאותיות של האלימות, תגמול/חוסר תגמול על האלימות, השלכת האלימות על הקורבן, מידת ההומור.

ילדים כקהל מיוחד: תגובות לאלימות בטלוויזיה

ילדים דורשים התייחסות מיוחדת כאשר מדברים על השפעות של אלימות טלוויזיונית, זאת משום שרמתם הקוגניטיבי משפיע על האופן שבו תופסים תכנים טלוויזיוניים כמציאותיים. נערוך הבחנה בין ילדים צעירים לבין ילדים מבוגרים.

מה זה 'תוכניות ילדים'?

המחקר מגדיר תוכניות לילדים כתוכניות אשר מיועדות לקהל של בני 12 ומטה. המחקר בוחן את ההבדלים במידת האלימות ובמאפיינים הקונטקסטואליים המוזכרים לעיל בין תוכניות ילדים לתוכניות אחרות. כמו כן, המחקר מבצע פילוח לז'אנרים ובוחן הבדלים בהצגת האלימות בין הז'אנרים השונים.

שיטה

מדגם: מדגם אקראי של 3,235 תוכניות מתוך 23 ערוצים בתקופה שבין אוקטובר 1995 ליוני 1996.
הגדרת אלימות: הצגה של איום ממשי לשימוש בכוח, שימוש בפועל בכוח או השלכות בעלות נזק של פעולה אלימה שלא הוצגה.
יחידות ניתוח: מתוך ההבנה שהקשר האלימות משפיע על האופן שבו יפרשו אותו, התייחסנו ברמה הצרה ביותר לפעולה האלימה, שכוללת מבצע, פעולה וקורבן. ברמה רחבה יותר התייחסנו לסצנה שבתוכה התרחשה הפעולה האלימה, וברמה הרחבה ביותר התייחסנו לתוכנית כולה.
משתנים: בכל אחת מרמות הניתוח המוזכרות לעיל היתה התייחסות למשתנים אשר עשויים להשפיע על האופן שבו הצופה יפרש את האלימות הטלוויזיונית.
אימון ומהימנות: הקידוד התבצע על ידי 58 סטודנטים לתואר ראשון מאוניברסיטת סנטה ברברה. לאחר שקיבלו הדרכה, נערכה בדיקת מהימנות הן לגבי רמת הניתוח והן לגבי המשתנים השונים שהופיעו בדף הקידוד.

תוצאות

רוב הניתוחים כללו השוואות בתדירות האלימות ואופי האלימות בתוכניות שנבדקו.

אלימות בתוכניות ילדים

אלימות טלוויזיונית מופיעה יותר בסדרות לילדים מאשר סדרות שהן לא לילדים. כך גם תדירות המקרים האלימים בכל תוכנית.
לגבי אופיה של האלימות: 36% מסדרות הילדים מציגות את מבצע האלימות כמודל לחיקוי. כשליש ממבצעי האלימות בתוכניות לילדים היו אנושיים, הרוב היו דמויות אנתרופומורפיות. רוב מבצעי האלימות היו גברים. הסיבות לאלימות היו רווח אישי, כעס וכאמצעי הגנה. כשליש ממקרי האלימות הציגו אלימות כמוצדקת מבחינה מוסרית. מעל מחצית ממקרי האלימות הציגו אלימות קטלנית ואלימות חזרתית כלפי אותו קורבן. ברוב המקרים האלימות בסדרות לילדים לא היתה גרפית. בתוכניות לילדים האלימות זוכה לחיזור מיידי יותר מאשר תוכניות אחרות. 81% ממקרי האלימות בסדרות לילדים לא זכו לעונש. גם כאשר ההתייחסות היתה ברמה התוכנית מבצע האלימות לא נענש. בתוכניות לילדים השלכות האלימות הן לרוב לא מציאותיות ולא גורמות לנזק פיזי של ממש לקורבן, וגם לא לנזק פסיכולוגי ארוך טווח. במעל 75% מתוכניות הילדים האלימות מוצגת במידה מסוימת של הומור. רוב האלימות בסדרות לילדים היא לא מציאותית.

אלימות בתתי-ז'אנרים של תוכניות ילדים

נמצאו הבדלים בכמות ובאופי האלימות בתתי הז'אנרים השונים של תוכניות ילדים שנבחנו. בתוכניות הסלפסטיק, גיבורי-על והרפתקאות, היו אחוזים גבוהים מאוד של אלימות (89%-100% מהתוכניות), בתוכניות על יחסים חברתיים היה הרבה פחות, ובמגזינים מעט. היתה התפלגות דומה בין ז'אנרים גם בריכוז האלימות בכל תוכניות.
כמו כן נמצאו הבדלים באופן הצגת האלימות בתתי הז'אנרים השונים בכל המשתנים הקונטקסטואליים שנבדקו, למעט ההשלכות של מעשה האלימות. במקרה הזה פעולות אלימות עוברות לרוב מבלי התייחסות לנזק שנגרם או לעונש שהתקבל. ההתייחסות הגדולה ביותר להשלכות של מעשי אלימות היתה בז'אנר גיבורי העל.

דיון

בהרבה מקרים, תוכניות המיועדות לילדים הן בעייתיות יותר מאשר אלו שלא מיועדות לילדים. הן מכילות יותר אלימות בסה"כ, ואמנם לא נבדלות מתוכניות אחרות מבחינת האדרת מעשי האלימות (למשל כאשר מבצע האלימות הוא דמות אטרקטיבית ומודל לחיקוי, או כאשר מעשה האלימות מוצדק), אבל בתוכניות לילדים ישנה הרבה יותר טריוויאליזציה של האלימות (למשל באמצעות הומור). ראוי לציין שזאת קבוצת הגיל שהכי פגיעה בפני השפעות של אלימות טלוויזיונית.
בנוסף, המחקר הראה שיש הבדלים באופן הצגת האלימות ומידת האלימות בין ז'אנרים שונים של תוכניות לילדים. על המחקר העתידי בתחום לקחת זאת בחשבון.

מקור

Wilson, B. J., Smith, S. L., Potter, W. J., Kunkel, D., Linz, D., Colvin, C. M., & Donnerstein, E. (2002). Violence in children's television programming: Assessing the risks. Journal of Communication, 52(1), 5-35.