פירוק היררכיות של דיכוי ואימוץ גישת "מודל מרובה" לפרקטיקה אנטי-דכאנית
McDonald & Coleman, 1999
פוליטיקה של זהות ודיכוי
פוליטיקה של הזהות, האופן שבו יחידים ובני מיעוטים תופסים את עצמם בניגוד להגמוניה (hegemony) שהחברה כופה עליהם, נעשית גורם מרכזי בשיח הפוליטי, מן הסכסוכים האתניים ביוגוסלביה לשעבר וברואנדה ועד ליחסים בין קבוצות בתוך חברה אחת. לפי ניסוח מתורת הסטיגמה, מי שנושא סטיגמה נתפס כמי שאינו אנושי לגמרי, ועל הנחה זו נבנית אידיאולוגיה המסבירה את נחיתותו ומתירה אפליה המצמצמת את סיכויי חייו. דיכוי נובע משליטה ומהדרה לשוליים, והוא אפליה הנאכפת שיטתית בכוח חברתי, כלכלי ופוליטי, תהליך ותוצאה גם יחד; התרבות השלטת בבריטניה לבנה, גברית, לא-מוגבלת, גילנית, הומופובית ופרוטסטנטית, וכל התרבויות האחרות נדרשות לשקף אותה.
היררכיות של דיכוי
ב"היררכיה פשוטה" שני רבדים, קבוצה מיוחסת מעל קבוצה מקופחת, וב"היררכיה מורכבת" יותר משניים, ומאפיין מגדיר הוא אי-שוויון סוציו-אקונומי ניכר המוליד סיכויי חיים שונים. היררכיות פשוטות הן בורגנות מעל פרולטריון, גברים מעל נשים, הטרוסקסואלים מעל לסביות והומואים, לא-מוגבלים מעל אנשים עם מוגבלות ולבנים מעל שחורים, וגם בתוכן נרקמות היררכיות פנימיות. מכיוון שלכל אדם יותר מזהות אחת, אין בסיס קוהרנטי לדרג גבר הומו שחור בלי מוגבלות ביחס ללסבית לבנה עם מוגבלות, והיררכיות מורכבות מתמוטטות תחת סתירותיהן. באינטרס של העומדים בפסגה לעודד סכסוך בין הרבדים שמתחתם, שכן מיעוט מדכא חייב, לפי ניסוח קלאסי של "הפרד ומשול", לפצל את הרוב ולסמן אחדות ומאבק כמסוכנים.
הגמוניה ותפקידן של תכונות
ההגמוניה היא אידיאולוגיה שלטת כוללת: בשליטה על החינוך, על מוסדות הדת ועל התקשורת ובאימפריאליזם כלכלי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
