נתק הורי לאחר גירושין: כשל באבל והלחמת תפקידים

נתק הורי לאחר גירושין: כשל באבל והלחמת תפקידים
Baum, 2006

במאמר זה, אני מציעה כי ההתנתקות האבהית לאחר גירושין עשויה להיות מושתתת על נטייתו של האב לקשור את ילדיו ואשתו לשעבר לכדי ישות אחת, בשל כישלונו להתאבל כראוי על אובדן אשתו לשעבר ולהגדיר מחדש את תפקידו ההורי, להבדיל מתפקידו וזהותו הזוגית. אני גם מציעה כי האשמה שאבות מנותקים תולים בקונפליקט הזוגי שעברו, היא תוצר של כשלים אלו ומצביע על תהליך הקונפליקט באמצעות ההתנתקות. טענות אלה פותחו על בסיס ממצאי מחברים אחרים וניתוח מקרה של אב נעדר.
גוף גדול של מחקרים קליניים אמפיריים מעיד על החשיבות הרבה של המשך הקשר בין האב והילד לאחר הגירושין. למעט הממצאים שמראים כי רמות גבוהות יותר של מעורבות האב קשורות לקונפליקט הזוגי, הממצאים מצביעים על כך שרמות גבוהות של מעורבות אבהית קשורה להסתגלות פסיכולוגית רבה יותר של הילד. יתר על כן, ילדים שרוחקו מאבותיהם עקב גירושין עלולים לסבול בצורה חמורה ממגוון רחב של פסיכופתולוגיה. על רקע ממצאים אלה, העובדה כי אחוז גבוה של אבות גרושים שלא מתגוררים בבית אינם שומרים על קשר עם ילדיהם מעוררת דאגה.
מחקר מקיף חקר גורמים התורמים לאיכות מעורבותם של האבות הגרושים עם ילדיהם. גורמים אלה כוללים משתנים סוציו-דמוגרפיים כמו למשל, השכלה והכנסה, מספר הילדים וגילם, ומשתני גירושין כמו למשל, אורך וקושי הליכים משפטיים, זמן שעבר מאז הגירושין, ונישואין שניים. גורמים נוספים שהשפיעו על איכות המעורבות כללו גם את איכות היחסים הזוגיים לשעבר, ובמיוחד את רמת הבעת הסכסוך, ואת המרכזיות של זהות תפקיד האב עבורו.
כמו כן נעשתה כמות ניכרת של מחקרים לזיהוי גורמים התורמים להתנתקותם של אבות גרושים מילדיהם. נתון זה מכיר באופן נרחב בחסרונות משפטיים ומבניים על הורות לאחר הגירושין כאתגר עצום לאבות. למרות השכיחות הגוברת של משמורת משותפת, הנטייה הברורה ביותר היא אובדן משמורת ו / או מגורים. הנתון האחרון שפורסם, שאינו מבחין בין משמורת משפטית על הילדים לבין מקום מגוריהם המשותף של הילדים, מעיד על כך שכ- 80% - מהאבות הגרושים אינם נהנים מ "הורות שווה". על פי רוב, הסמכות הבלעדית על ילדיהם, עם הזכות והאחריות לקבל החלטות לבריאותם, לחינוכם ולרווחתם, עדיין מועברת לאימהות. בעוד שאבות זכאים לזכויות ביקור וסמכות לקבל החלטות שגרתיות בעוד הילד נמצא בטיפול הזמני שלהם. קשה לשמור על יחסי הורה-ילד משמעותיים בנסיבות אלה. אבות רבים מוצאים בביקור מלאכותי חוסר משמעות, המותיר אותם להרגיש שהם כבר לא אבות, שלא נזקקים להם עוד, ושסמכותם כהורה נשחקה.
גם סיבות אישיות ובינאישיות נמצאו קשורות להתנתקות. מחקר כמותני שנערך תיאר הסברים של אבות על המרחק הגיאוגרפי מילדיהם, ילדיהם מתבגרים, ובעיות אישיות משלהם, אך מציע כי גורמים אלה לא מסבירים את ההתנתקות של רוב האבות במדגם שלו. במחקר איכותני שנערך לא נמצאו הבדלים ניכרים בגיל, אורך הנישואין, הזמן שעבר מהפרידה, ההכנסה של האבות המעורבים והמנותקים במדגם. בהתבסס על ממצאים אלה, הוצע שמה שמייחד אותם הוא דווקא שהאבות המנותקים היו מעורבים יותר עם הילדים שלהם כשהיו נשואים. הם גם מדווחים על הליכים משפטיים רבים יותר מאשר האבות המעורבים. במחקר אתנוגרפי של אבות מנותקים צויין שרובם דיווחו על אי שביעות רצון מחוויות הביקור שלהם, נשותיהם לשעבר גרמו ללחץ על היחסים בין אב לילד, ו / או נשות לשעבר שלא התערבו מספיק בכדי להקל על המתח ביחסים. במחקר איכותני המבוסס על תשובותיהם של 14 אבות שבחרו לא לבקר אצל ילדיהם, נמצא כי 64% האשימו את נשותיהם לשעבר, 14% ייחסו את היעדרותם למרחק, 29% ייחסו זאת לבעיות שלהם עצמם ו -29% ייחסו זאת לדחיית ילדיהם. חוקרים אלה מצטטים תיאורים חוזרים ונשנים של אבות בהקשר להיעדרותם על העוינות, על התנהגויות בלתי מועילות ועל התערבות נשותיהם לשעבר ביחסיהם עם ילדיהם, ואת הקונפליקט המתמשך שלהם עם נשותיהם לשעבר.
למרות זאת, כל המחקרים מציינים כי הדינמיקה הפנימית של האבות ממלאת תפקיד חשוב בהתנתקותם. הבעיות האישיות של האבות צויינו כגורמים מרתיעים ליצירת קשר. האבות המנותקים אינם מסוגלים להתאבל על אובדן ילדיהם בעקבות גירושין. הנסיגה החד צדדית של כמה אבות נובעת מחוסר יכולתם להתמודד עם מצבים אמביוולנטיים או לא ברורים. המסקנה היא כי האבות המנותקים שהיא ראיינה לא היו נעולים מחוץ ליחסים שלאחר הגירושין, כפי שטענו, אלא בדרך כלל היו "נעולים" פנימית לבעיות הפנימיות הייחודיות שלהם.
מאמר זה לוקח את הממצאים הללו הלאה ולהציע הסבר אפשרי להתנתקות אבהית שלאחר גירושין. הוא טוען שההתנתקות הזאת עשויה להיות מושתתת על נטייתו של האב לקשור את ילדיו ואשתו לשעבר כישות אחת, בשל כישלונו להתאבל כראוי על אובדן אשתו-לשעבר ולהגדיר מחדש את הזהות האבהית שלו. הסבר זה אינו מקטין גורמים אחרים התורמים להתנתקות. הסבר זה גם אינו חל על כל האבות המתנתקים. עם זאת, כפי שאטען על בסיס ציטוטים המופיעים במחקרים שהוזכרו לעיל ותיאור מקרה של אב מנותק, פרספקטיבה זו, בין אם לבדה ובין בקשר עם גורמים אחרים, עשויה לסייע לנו להבין, ואולי לתקן, ההתנתקות של קבוצת גברים מסוימת.

כשל ההתאבלות והגדרתה מחדש של זהות הורית
כפי שתורת הגירושין גורסת, בניגוד לאובדן בעקבות מוות, אובדן בעקבות גירושין אינו שלם. ברוב המקרים, בן הזוג לשעבר נשאר חי וקיים. משך הנוכחות של בן הזוג לשעבר, גם אם אין מגע עימו, עשוי להקשות מאוד על השלמת תהליך האבל ויגרום להתנתקות מבן הזוג לשעבר. הספרות מעידה על כך שלגברים מסוימים יש במיוחד קושי בתהליך. מחקרים מצביעים על כך...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^