נאו-ליברליזם, ריבונות, ומשבר הייצוג בישראל
Filc, 2012
מבוא
חוסר שביעות הרצון הרחב מהמערכת הפוליטית בישראל מבטא משבר ייצוג הנובע מתחושה שהפוליטיקה בפועל מפרה את ההבטחה הדמוקרטית ואת עקרון הריבונות העממית. ההבטחה הדמוקרטית נשענת על שוויון פוליטי בין חברי הקהילה הפוליטית ועל שלטון העם, על ידי העם ולמען העם. אך מושג הריבונות העממית טומן בחובו סתירה: מצד אחד הוא מניח אחדות של העם כסובייקט קולקטיבי בעל רצון משותף, ומצד אחר העם מורכב מפרטים רבים ושונים שאינם יכולים לגבש רצון אחיד. ייצוג פוליטי נועד לפתור סתירה זו בכך שהוא הופך את ריבוי הפרטים לעם אחד באמצעות פעולה מדומיינת של איחוד. כאשר מנגנוני הייצוג אינם מצליחים לבטא אחדות מדינית, כאשר נשמטת תחושת השוויון הפוליטי ונפער פער בין המערכת הפוליטית להבטחה הדמוקרטית, מתגבש משבר ייצוג.
ייצוג
הריבונות העממית מתממשת באמצעות ייצוג, שהוא תהליך מתווך כפול. העם איננו קיים כאחדות טרום־פוליטית אלא מורכב מקבוצות חברתיות שונות ובעלות אינטרסים מנוגדים, וגם איננו שולט בעצמו אלא באמצעות נציגיו. הייצוג הוא לפיכך פעולה יוצרת ולא רק שיקוף של מציאות קיימת: באמצעותו נוצרים הן העם הריבוני והן נציגיו. אחדות העם היא גם יסוד המאפשר ייצוג וגם תוצר שלו. הזהות הקולקטיבית איננה נתון טבעי אלא נבנית בתהליך פוליטי מתמשך שבו העם והנציגים מעצבים זה את זה.
הייצוג...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
