מציאות טראומטית משותפת באסונות קהילתיים: לקראת המשגה
Baum, 2010
״מציאות משותפת״, ״טראומה משותפת״ או ״מציאות טראומטית משותפת״ הם כינוייה של תופעה אחת: מצבים שבהם המסייע והנעזר, המטפל והמטופל, נחשפים לאותו אסון קהילתי עצמו, בין שהוא מלחמה, פיגוע טרור או אסון טבע. הדיון מתחקה אחר התפתחות המושג וגלגולי כינויו, ומציע המשגה המבחינה בין שתי דינמיקות נבדלות ומגדירה את המשותף להן ואת הייחודי לכל אחת.
התפתחות המושג
ההתייחסויות הידועות הראשונות להשפעת אסונות קהילתיים על אנשי מקצוע מצויות בשתי עבודות מאמצע המאה ה-20: מאמר פסיכואנליטי מ-1942 על הפצצות הבליץ בלונדון, שהקדיש חלק קטן לחשיפתה של המחברת ושל מטופליה לאותו איום מוות מתמשך, ומאמר סוציולוגי מ-1952 על בעלי תפקידים שהאסון פקד את קהילתם שלהם, הטוען שבעתות משבר נדרש הפרט להתמודד עם ״לחצים צולבים״ של קבוצות השתייכות שונות, כגון המשפחה והמקצוע. שתיהן, שכמעט לא צוטטו, בישרו שני זרמים: האחד עוסק בחשיפה המשותפת של מטפל ומטופל בטיפול מתמשך, האחר בחשיפתו הכפולה של נותן השירות, כאיש מקצוע וכפרט. התופעה זכתה לשם רק בעקבות מלחמת המפרץ של 1991, שבה נחשפה האוכלוסייה בישראל להפצצות עיראקיות ולאיום בלוחמה כימית, ובחירת המילה ״מציאות״ מעידה על החשיבות שיוחסה למפגש בין המציאות החיצונית לפנימית.
פיגועי 11 בספטמבר 2001 היו נקודת מפנה, בזכות עוצמת האירוע ולא פחות בזכות העבודה הענפה של שנות התשעים על הלחץ שחווים קלינאים המטפלים בנפגעי טראומה: עייפות החמלה, לחץ טראומטי משני וטראומטיזציה עקיפה הכשירו את הקרקע להכרה בטראומה המשותפת. היקף הכתיבה גדל, לקלינאים נוספו חוקרים אמפיריים, והמחקר התרחב לקבוצות מקצוע ולסוגי אסון נוספים. גם הכינוי השתנה: הכותבים הקליניים אימצו ״טראומה משותפת״,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
