מ"פחד" ל"העצמה" של פליטי אקלים: ניהול הגירה מונעת אקלים בשם החוסן
Methmann & Oels, 2015
מניהול סיכונים לחוסן
מושג החוסן (resilience) נולד במדעי הסביבה בשנות השבעים, הגיע למגזר הביטחון כהיערכות ל"לא-נודעים בלתי ידועים", וכעת הוא חוזר אל פוליטיקת הסביבה בשם הביטחון. במקום סיכונים ברי-ניהול שולט רעיון ה"טרור הסביבתי": האקלים מומשג כמערכת לא-לינארית ובה נקודות מפנה, ומשום שאין להגדיר ספים בטוחים לגזי החממה מבקש הממשל להפוך אוכלוסיות בסיכון לחסינות, מסוגלות לספוג מאורע מסוכן ולהתאושש ממנו. ההגירה מונעת האקלים היא המקרה הפרדיגמטי, הנבחן בניתוח שיח גנאלוגי של פרסומי מפתח מ-1985 עד 2012.
החוסן כממשליות
החוסן נבחן כממשליות (governmentality) של ביטחון, מושג הבוחן כיצד מושאים נעשים ברי-ממשל בשם הביטחון. ברקע שלוש רציונליות שלטוניות: הכוח הריבוני, המנמק את הפעלת הכוח בחוק ומעניש אי-ציות באלימות, שמשענתו האחרונה הזכות להמית ולהתיר לחיות; הביו-פוליטיקה הליברלית, המנהלת את האוכלוסייה דרך החופש ולכן נשענת על מכשירי ביטחון ועל מושג הסיכון, המסדיר קבוצות מוטות-סיכון; והליברליזם המפותח, המבזר את ניהול הסיכון ומטיל אותו על היחיד ועל הקהילה, ממשל מרחוק ולא ממשל מצומצם.
שלוש המשגות של חוסן
משום שהסיכון נעשה קשה לחישוב והשלכותיו קטסטרופליות בפוטנציה, מול עקרון הזהירות המונעת ניצבת "תרבות ההיערכות", המשקיעה ביכולת מערכות לעמוד בזעזועים. החוסן, יכולתה של מערכת לספוג שינויים ובכל זאת להתמיד, נחלק לשלושה: חוסן הנדסי, כשימור, שבו חוזרת המערכת לשיווי משקלה; חוסן אקולוגי, כהתאמה, התובע רק שיחסיה ותפקודיה הבסיסיים יישמרו; וחוסן טרנספורמטיבי, המוסיף את ההזדמנויות שההפרעה מולידה. מול עליית פני הים יבנה הראשון סוללות, השני ירים את הבתים על כלונסאות, והשלישי ינטוש את היישוב...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
