מזרחים במשפט: ה"אין" כ"יש"
ביטון, 2012
מבוא
מאמר זה בוחן את יכולת הניעות החברתית של קבוצה מופלית באמצעות מנגנוני איסור-ההפליה שמציע המשפט הישראלי, בהתמקדות באוכלוסייה המזרחית, הסובלת מהפליה מתמשכת אך נעדרת נראות במשפט כקבוצה מוכרת של מופלים, בניגוד לקבוצות אחרות כערבים, נשים או עולים. מערכת המשפט הישראלית משקפת ומכוננת בעת ובעונה אחת התעלמות מקיומה של קבוצת המזרחים כקבוצה מופלית, תופעה המכונה "דינמיקה של הכחשה", היוצרת קושי מבני שבמסגרתו מתנהל מאבקם של מזרחים לשוויון כמאבק מוגבל. ניתוח אופני השימוש בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובמקומות ציבוריים, שנחקק בשנת 2000, משקף מגבלות אלה בצורה חדה ושיטתית.
א. מזרחים כקבוצה מופלית
החברה הישראלית מרובדת ומשוסעת בשסע המרכזי שבין אשכנזים למזרחים. פערים ניכרים בזכאות לתעודת בגרות ובקבלה להשכלה גבוהה מותירים את המזרחים בייצוג נמוך בסגל האקדמי, ובייחוד בפקולטות היוקרתיות ובמשפטים. בשוק העבודה מזרחים מרוכזים בעבודות צווארון כחול, ושיעורי האבטלה והעוני אצלם גבוהים בהרבה מאלה של אשכנזים. גם בזירה התרבותית ובתחום הדיור ניכרת נחיתות שיטתית, המשתקפת למשל בירידת ערך נכסים הסמוכים לשכנות מזרחית. פערים אלה נמשכים חרף השיפור הכללי במצבה של החברה הישראלית, מפני שההתקדמות לא שינתה את מערך הכוחות החברתי.
1. המודל האתנוקרטי
לפי המודל שמציעים אורן יפתחאל וסנדי קידר, מדינה אתנוקרטית מעניקה עדיפות ברורה לאתנוס הדומיננטי תוך הדרת קבוצות אחרות. בישראל השיוך היהודי-ערבי הוא הציר המרכזי, אך בתוך החברה היהודית מתקיימת גם חלוקה בין אתניות אשכנזית לאתניות מזרחית. לפי מודל זה מסומנים האשכנזים כ"מתיישבים", המזרחים כ"מהגרים" והפלסטינים כ"ילידים", וריבוד זה מבסס את מעמדם של המזרחים כקבוצה הסובלת מהפליה שיטתית, אף שהדגש הלאומי במודל הופך את...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
