ייעוד גלוי במחנות שבויים: תוכנית החינוך מחדש של צבא ארצות הברית במלחמת קוריאה
Tovy, 2011
רקע, מקורות וטענה
במהלך מלחמת קוריאה הפעיל צבא ארצות הברית תוכנית חינוך מחדש לשבויים הסינים והקוריאנים שבידיו. המחקר על שבויים אלה עסק בעיקר בוויכוח על החזרתם בשיחות שביתת הנשק, שבו תבעה סין להשיבם כולם מיד ואילו ארצות הברית דרשה שכל שבוי יבחר בעצמו אם לשוב, ובמרידות במחנות בשנת 1952, ובראשן המרד במחנה הגדול שבאי קוג'ה, ואילו התוכנית עצמה כמעט לא נחקרה. שורשיה במסמך המועצה לביטחון לאומי NSC-81/1 מ-9 בספטמבר 1950, שהורה לנצל את כל אמצעי התעמולה כדי לעקור את סלידת העם הקוריאני מארצות הברית וללבות שנאה לקומוניזם, ופירט תוכניות התמצאות ולוחמה פסיכולוגית לשבויים כדי שישפיעו בבוא העת על אוכלוסיית הצפון.
שני גורמים הקשורים במדיניות הנשיא טרומן עיצבו אותה. הראשון הוא מדיניות ההחזרה: בתום מלחמת העולם השנייה הושבו כחמישה מיליון סובייטים לברית המועצות, לא אחת בעל כורחם, אלפים מהם הוצאו להורג ורבים נשלחו למחנות עבודה, וטרומן סבר שהחזרה כפויה של סינים וקוריאנים תסתיים בטבח או בשעבוד. השני הוא אופייה האידיאולוגי של המלחמה הקרה: בחירה מרצון של שבויים להישאר בידי ארצות הברית נתפסה כניצחון הדמוקרטיה על הטוטליטריות, וראש סוכנות הביון המרכזית אלן דאלס ראה בה אחד הניצחונות הפסיכולוגיים הגדולים של העולם החופשי. השבויים היו אפוא כלי משחק במאבק האידיאולוגי, והניתוח שלהלן, הנשען על תיעוד מדרגי הפיקוד של הצבא, ממקם את התוכנית בתוך האידיאולוגיה האמריקנית השלטת.
הייעוד הגלוי במחצית הראשונה של המאה העשרים
רעיון הייעוד הגלוי אומץ בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה כדי להצדיק התפשטות טריטוריאלית, ושימש בוויכוח על סיפוח טקסס שהוליך למלחמה עם מקסיקו בשנים 1846 עד 1848 ובמחלוקת הגבול עם בריטניה על אורגון. לפיו השלטון, החברה והתרבות האמריקניים עולים על אלה של אחרים, ומכאן חובתו של העם...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
