זכרון גורלי: על מעמדו המשפטי של זכרון מאוחר בעבירות מין

זכרון גורלי: על מעמדו המשפטי של זכרון מאוחר בעבירות מין
שפירא, 2015

תיקוני החקיקה שהאריכו את מועדי ההתיישנות בעבירות מין במשפחה זימנו בשנים האחרונות מספר מקרים ייחודיים בהם הועמדו נאשמים לדין בגין עבירות מין שבוצעו, לכאורה, שנים רבות טרם הגשת כתב האישום, לעיתים אף בחלוף כשלושה עשורים מאז מועדי האירועים הרלוונטיים. המצב המשפטי הקיים מאפשר הרשעה על סמך עדות יחידה של קורבן עבירת מין, בתוספת הנמקה. תוספת ראייתית זו היא קלה ביותר, לעיתים מזערית ממש, והפסיקה הכירה בשורה ארוכה של התנהגויות כמגבשות את התוספת הראייתית הנדרשת. הפסיקה אף הלכה כברת דרך ניכרת בהקשר של ריכוך דרישת סמיכות הזמנים בין תיאור המצב הנפשי של הנפגע או הנפגעת לבין מועד האירוע, במובן זה שכיום אף אין דרישה לכך שההתנהגות התומכת, לכאורה, הופגנה סמוך למועד האירוע אלא די בכך שהיא הופגנה בהקשר ישיר למקרה, גם אם בחלוף זמן רב.
מקרים בהם המתלונן או המתלוננת טוענים לכך שהזכרון אודות המעשים שבוצעו בהם אבד לחלוטין וניעור רק בחלוף שנים מאז התרחשות האירועים הנטענים. יודגש, שאין המדובר במקרים של כבישת הטענות, כלומר, אין מדובר במקרים בהם הנפגע או הנפגעת היו מודעים לטענות או לאירועים ומטעמים שונים התקשו או חששו לחשוף את הדברים (אז כמובן נבחנת כבישת העדות לפי הכללים הנהוגים של 'הסבר סביר' לכבישת הטענות וכד'), אלא המדובר במקרים בעלי מאפיינים ייחודיים וחריגים שעיקרם בכך שהזכרון אודות המעשים הנטענים אבד כליל באופן כלשהו, וצף מחדש בחלוף זמן רב.
יש בין אנשי המקצוע מתחום בריאות הנפש המגדירים תופעה זו כ'זכרון מודחק', והסבורים כי מדובר בתהליכים נפשיים מורכבים, במסגרתם מעשים טראומטיים שאכן התרחשו במציאות מודחקים עד שהם נמוגים מתהליכי החשיבה המודעים של הנפגע, ושבים לתודעתו בעקבות אירועים מאוחרים מסוימים המהווים "טריגר" להצפתם מחדש. לעומתם, אנשי מקצוע אחרים וכן מדענים וחוקרים בכירים מתחום חקר המח והזכרון האנושי שוללים בתוקף גישה זו, וסבורים כי בשל מאפייניהם של תהליכי הזכרון האנושי ואופן קידוד הזכרונות במח, תופעה של אבדן זכרון וחזרתו מחדש אינה בעלת סבירות של ממש (למעט מקרים ייחודיים כגון פגיעות מח אורגניות או מחלות מסוימות, אשר אינם רלוונטיים לענייננו), ומה שנחזה להיות זכרון באותם מקרים, אינו זכרון נרטיבי אמיתי, אלא זכרון כוזב. מחלוקת עזה במיוחד קיימת בכל הנוגע לאפשרות להדחקה רבת-פריטים של אירועים טראומטיים חוזרים ונשנים לאורך שנים. דומה שאף תומכיה של גישת הזכרון המודחק מודעים לכך שלמעשה, אין בנמצא תיעוד מחקרי-אמפירי יסודי (להבדיל מתיאורים או דיווחים סובייקטיביים מהתחום הטיפולי) לכך שרצף של ריבוי אירועים טראומטיים על פני תקופה ממושכת יימחק לחלוטין מהזכרון האוטוביוגרפי המודע ויחזור לפתע לתודעה בחלוף
מספר שנים.
משמובאים מקרים אלו בין כתלי בית המשפט, הם מחייבים, אפוא, להבחין בין זכרונות אותנטיים לבין זכרונות שווא. תופעת זכרונות השווא מבוססת כיום היטב בשדה המדעי והמחקרי ונושאת עימה מאפיינים מטרידים במיוחד. אחד מהם, הוא שעל רקע המנגנונים שקשורים בהיווצרות זכרון כוזב שכזה, באופן פרדוקסלי, מתפתחת עמידות וחסינות מפני תהליכי הבקרה הרגילים של בחינת המהימנות. אין המדובר דווקא במעשים מכוונים או בחוסר תום לב, אלא שככל שהאדם עוסק בזכרון שנוצר מתפתחת בקרבו אמונה סובייקטיבית רבה בהתרחשות הדברים במציאות, על כל המשתמע מכך. תהליכי חקירה ועימות אף יוצרים חיזוק לתחושות אלו והדבר מתבטא גם באותן תגובות רגשיות שבתי המשפט רגילים לראות בהן אותות למהימנות, לעיתים אף בעוצמה גבוהה יותר מאשר במקרים אמיתיים. נחזות גבוהה זו של סממני מהימנות לכאוריים, עלולה להטעות את בית המשפט המסתמך על נטייתו הטבעית להכרעות מהימנות.
בעקבות פסק הדין שניתן בערעור בעניין שמואל פורסמה בארה"ב הצהרה מיוחדת וחריגה מטעם המועצה המדעית לפסיכולוגיה קלינית של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה. בהצהרה זו עמדה המועצה המדעית על כך שקביעותיו של בית המשפט בפסק דין זה בכל הנוגע לזכרון המודחק עומדות בסתירה מוחלטת לידע הקליני והמדעי העדכני. בפרט, הודגש קיומו של פער בלתי ניתן לגישור בין קביעות אלה בפסק הדין, לבין הידע המדעי והמקצועי הקיים כיום, לפיו אין כל מנגנון מוכר או מתועד מחקרית שיש בכוחו לבסס את הסיטואציה הייחודית שנטענה שם, שבה זכרונות טראומטיים רבים חוזרים ונשנים, יכולים להשכח מן התודעה ולשוב אליה בחלוף שנים, בעקבות חלום. המועצה המדעית ציינה עוד, כי הידע המקצועי והמחקרי המוכח בתחום הפסיכולוגיה וחקר הזכרון, המקובל על מרבית המומחים בתחום, שולל היתכנות לשיחזור זכרון שאבד, ומנגד, קיימות עדויות מבוססות ביותר מבחינה מחקרית ומדעית, לפיהן רובם של הזכרונות המשוחזרים הנטענים לגבי התעללות בתקופת הילדות הינם זכרונות שגויים (אף אם המתלוננים מאמינים בהם בכנות).
בהמשך לכך, פורסם בישראל "גילוי דעת בנוגע למעמד המדעי של זיכרונות מודחקים ומשוחזרים". גילוי דעת זה פורסם מטעמם של 47 חוקרים, מומחים וקלינאים מובילים בתחומם, רובם בעלי מוניטין מדעי ומחקרי בינלאומי, וביניהם חתן פרס נובל, חתני פרס ישראל לחקר הפסיכולוגיה וחברי האקדמיה הלאומית למדעים. המדובר בחוקרים בכירים ממגוון תחומי המדע הרלוונטיים של חקר הנפש, המח וההתנהגות, אשר חלק ניכר או עיקרי ממומחיותם המחקרית הוא בתחומי הזכרון האנושי על גילוייו השונים, ובהשפעות הנפשיות של חשיפה לטראומה. בגילוי דעת זה הביעו מומחים אלו את דעתם המקצועית העדכנית, בעקבות הקביעות המפורטות בפסק הדין בעניין שמואל, בכל הנוגע לקביעת אמינות הזכרון המודחק והמשוחזר ולהסתמכות על תסמינים פוסט-טראומטיים כעל חיזוק לאמינותו. בגילוי הדעת מוסבר כי הלכה למעשה, מבחינה מדעית אין כל דרך מהימנה להעריך את תוקפה של גרסה המבוססת על...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^