זכויות וחובות הדדיות ביחסי הורה וילד
Baumrind, 1978
שתי גישות לזכויות הילד
בשיח זכויות הילד נבדלות שתי עמדות: גישת הטיפוח, המגינה על רווחתם של ילדים, וגישת ההגדרה העצמית, שלוחמי שחרור הילדים נמנים עמה, המעדיפה את זכויותיהם המשוערות על רווחתם כששתי אלה מתנגשות. ההשגה מופנית אל השנייה בלבד ואין בה דחייה של זכויות הילד עצמן: ההגנה מפני התעללות, התזונה הנאותה, החינוך והיחס ההוגן במשפט הנוער הולמים כולם את מעמד הילדות.
בגרסתה הנאיבית תובעת העמדה המשחררת לילד את הזכות לעשות, ככלל, כל מה שמותר למבוגר לעשות כחוק, ולמעשה היא תובעת לו זכויות שאין למבוגרים, כגון כוח כלכלי ותמיכה מובטחת מחוץ למשפחה, וזכויות שמימושן תלוי בכשירויות שאין לילדים, ומכאן התביעה שהשלטון יספק את הכסף והסיוע הדרושים למימושן. כל זכות כזאת מוסיפה חובה על ההורה: הגנה מפני ענישה גופנית פירושה חובתו להימנע ממנה, היתר להתקשר בחוזים פירושו חובתו להעמיד אשראי, והיתר לסידורי מגורים חלופיים פירושו שהוא נשלל מן הקשר לפי רצון הילד ונושא בעלותו. חירותם של ילדים מורחבת אפוא בנטילת חירות ממטפליהם.
ההשגה מדעית ואתית כאחת, והאתית נשענת על המדעית. ההנחה שלילדים ראויות כל הזכויות הנתונות כיום למבוגרים סותרת ארבע טענות שזכו לתמיכה ציבורית ומדעית רחבה:
ילדים עוברים תמורות איכותיות עוקבות המחייבות שינויים מקבילים במעמדם החברתי.
ילדים נחותים ממבוגרים בכשירויות הדרושות להישרדות עצמאית ולכן זקוקים להגנה מיוחדת.
הגדרה עצמית בבגרות היא תוצר התבגרות ולא מתנה שמעניקים מטפלים מתירניים (permissive).
סמכות מבוגרים המופעלת כראוי בשנים המוקדמות קשורה בקשר חיובי לעצמאות מאוחרת.
הפגם חסר ההצדקה המוסרית בתנועת שחרור הילדים הוא אי-ההכרה בכך שמעמד של תלות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^