ויקטימולוגיה ואונס: המקרה של הקורבן הלגיטימי
Weis & Borges, 1973
הבעיה
קורבנוּת היא התהליך החברתי שבו אדם הופך לקורבן, ואונס הוא הדוגמה הקיצונית שלו. ההגדרה המשפטית, יחסי מין בכפייה או תוך איום ובלא הסכמת האישה, ברורה ופשוטה, אך דעות קדומות, סטריאוטיפים וקשיי הוכחה מייצרים בקרב הציבור והמשטרה הגדרת עבודה צרה בהרבה: מעשה ייחשב אונס רק אם התוקף היה זר אלים, אם הנפגעת דיווחה מיד ואם בידה ראיות לתקיפה ולהתנגדות פעילה.
התהליכים הפועלים לפני האירוע, במהלכו ואחריו מותירים את הנפגעת חסרת הגנה ואף אחראית לו למחצה, ומייצרים “קורבן לגיטימי”: אישה שאינה מסוכנת לפוגע בה, משום שאינה יכולה לספר את חוויתה או להפנות כלפיו אשמה. ההנחה הרווחת שמדובר בתופעה של המעמדות הנמוכים אינה עומדת במבחן, והנתונים הרשמיים מחמיצים את רובם של המקרים. ככל שהטראומה חמורה יותר, כך קטן הסיכוי שהמקרה ידווח ושהפוגע ייתפס.
מדע, חברה וקורבנות
הוויקטימולוגיה, תת-תחום של הקרימינולוגיה, מציבה את הקורבן במרכז המחקר: יחסי קורבן-פוגע, חלקו של הקורבן באחריות למעשה, אומדן היקף הפשיעה ואפשרויות הפיצוי. החזון המקורי כלל את כל סוגי המפסידים בחיים, אך התחום הצטמצם לחקר קורבנות עבירה ולעתים אף גלש להסבר סיבתי של הפשע דרך הקורבן, ובמקרה של אונס נעשה אמנות של האשמת הנפגעת.
בחברה תחרותית שאינה מוקירה מפסידים, הצורך בהפגת דיסוננס קוגניטיבי מוליד סיפורים המכפישים את הקורבן ומצדיקים בדיעבד את גורלו; תגובה טיפוסית לעוול חמור היא הכחשה ולאחריה הצדקה. מעמד חברתי נחות הוא המשתנה המכריע בקביעת מי ייחשב קורבן לגיטימי, ולכן נשים, מיעוטים ובני מעמדות נמוכים נתפסים כראויים לגורלם. טכניקות הנטרול...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
