התעללות, הזנחה ואלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל: בין שכיחות לדיווח
איזיקוביץ' ולב-ויזל, 2013
רקע ומטרות
עד לעריכתו של האומדן הארצי הזה נשען הידע על התעללות בילדים בישראל על מקרים שדווחו לרשויות בלבד ועל מידע שהתקבל מן הרשויות עצמן. לא היה בנמצא מידע עדכני על מספר הנפגעים מהתעללות לסוגיה, על זהות הפוגעים בהם, על הגורמים שלהם מספרים הילדים על הפגיעה, אם בכלל, על הסיבות לשתיקתם ועל תפיסתם את אנשי המקצוע. מדידה בהיקף כזה, הנשענת על עדות ישירה מפי הילדים עצמם, נערכה בישראל לראשונה בשנות הלימודים 2011/2012 ו-2012/2013, במרכז לחקר החברה באוניברסיטת חיפה בשיתוף משרד החינוך ובליווי ועדת היגוי שכללה משרדי ממשלה, את המועצה לשלום הילד, את מכון חרוב ואת אל"י. המטרות היו אמידת היקפן של ההתעללות, ההזנחה והפגיעה בילדים לצורותיהן השונות, ובחינת הגורמים המעודדים חשיפה של פגיעות ואלה המעכבים אותה.
המדגם והכלי
המדגם הארצי המייצג כלל ילדים בגילאי 12 (כיתה ו'), 14 (כיתה ח') ו-16 (כיתה י') בשני המגזרים: 8,239 ילדים יהודים ו-2,274 ילדים ערבים. הנתונים נאספו בדיווח עצמי באמצעות היגדים קונקרטיים המנוסחים בשפת הילדים, למשל אם קרה פעם שמבוגר מוכר נגע באיבריו הפרטיים של הילד כשלא רצה בכך או הכריח אותו לגעת באיבריו, או שהכה אותו, בעט בו או פגע בו פיזית. רוב ההיגדים עסקו בפגיעות בתוך המשפחה או בפגיעות של מבוגרים כלפי ילדים, ורק מיעוטם בפגיעות בין ילדים. אומדני ההיקף באוכלוסייה חושבו מתוך שיעורי הדיווח במדגם ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
