הפוטנציאל המניעתי של בית הדין הפלילי הבינלאומי
Sang-Hyun, 2013
תקציר
מאמר זה דן במפנה שהתחולל במשפט הפלילי הבינלאומי מן התפיסות של התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, שהענישו על פשעים שבוצעו במסגרתה, ומבתי הדין שהוקמו אד-הוק בשנות ה1990, אל עבר תפיסה יותר מקיפה של משפט, שבמרכזה בית הדין הפלילי הבינלאומי, ה-ICC (International Criminal Court), שהוקם בעקבות אמנת רומא, אשר יש לה פוטנציאל למנוע פשעים בעתיד. המאמר דן בארבעה סוגי מניעה של ה-ICC: הרתעה, התערבות בזמן, ייצוב ועיצוב נורמות. בין האתגרים העיקריים שנותרו בפני המערכת שיצרה אמנת רומא: לחזק את עקרון יחסי ההשלמה בית הICC לבתי דין מדינתיים ואזוריים, לקדם את שיתוף הפעולה של מדינות עם ה-ICC, להבטיח משאבים לפעילותו של משפט בינלאומי, ולקדם את ההסכמה האוניברסאלית כלפי אמנת רומא, בעיקר במדינות באסיה ולאורך חופי האוקיאנוס השקט. המחבר טוען כי הערך העליון של המערכת שכוננה אמנת רומא מצוי בביצור הנורמות המשפטיות והחברתיות שיאפשרו לחמלה האנושית לגבור על האכזריות.
התפתחות המשפט הפלילי הבינלאומי לאחר מלחמת העולם השניה: מנירנברג לרומא
בעקבות מלחמת העולם השנייה הוקמו מוסדות בינלאומיים כמו האו"ם ובית הדין הבינלאומי לצדק. הזעזוע של פשעי הנאצים הוביל לניסוח ההכרזה האוניברסאלית בדבר זכויות האדם, שהפכה לבסיס של התפיסה המודרנית של זכויות האדם. בתי דין בינלאומיים צבאיים הוקמו בנירנברג ובטוקיו כדי לשפוט את אדריכלי הזוועות שבוצעו בידי גרמניה הנאצית ובנות בריתה. מיד לאחר מכן, אומצו האמנה למניעתו וענישתו של הפשע של רצח עם, וארבע אמנות ז'נבה. הרעיון משותף לכל ההתפתחויות הללו היה שההגנה על השלום ועל כבוד האדם הם עניין משותף לאנושות כולה, ושאפילו בעולם המורכב ממדינות ריבוניות, יש צורך בכללים בינלאומיים מסוימים על מנת להגן על ערכי יסוד אלו.
אפשר להבחין בין מספר תחומים נפרדים, אך משיקים, של משפט בינלאומי. ראשית, אמנת האו"ם אוסרת על מלחמה תוקפנית, והפקידה בידי מועצת הביטחון את ענייני הביטחון והשלום העולמיים. במקביל, קיבל בית הדין הבינלאומי לצדק סמכויות לישב סכסוכים בין מדינתיים הנוגעים למשפט ולאמנות בינלאומיות. שנית, דיני זכויות האדם הבינלאומיים נוסחו כביטוי לרעיון החדש שעל מדינות מוטלת אחריות לכבד ולהגן על זכויות אדם של אזרחי ארצם, ושל בני אדם אחרים שחיו בהן. שלישית, המשפט הנוגע לסכסוך מזוין התפתח למשפט ההומניטארי הבינלאומי, ששם דגש על א/נשים פגיעים בעת מלחמה. ולבסוף, הזרעים של הדין הפלילי הבינלאומי נזרעו בנירנברג עם ההכרה שבני אדם שהיו אחראים לזוועות המוניות ולתוקפנות, היה תפקידם הרשמי אשר היה, חייבים לתת את הדין על מעשיהם. למרבה הצער, היריבות של המלחמה הקרה דחקה את המשפט הפלילי הבינלאומי לשוליים, והשימוש באלימות המשיך להציק לאנושות באזורים רבים בעולם, לרבות באסיה ולחופי האוקיאנוס השקט.
רק לפני כעשרים שנה, עם סיומה של המלחמה הקרה, קיבל הצדק הפלילי הבינלאומי תנופה חדשה, באמצעות כינונם של בתי הדין הבינ"ל המיוחדים לענייני יוגוסלביה 1993, ורואנדה, 1994, וחידוש מאמציהם של משפטנים, דיפלומטים והחברה האזרחית להקים בית דין פלילי בינ"ל קבוע. שאיפות אלה בשלו באמנת רומא 1998. נציגים מכל רחבי העולם נפגשו והצביעו למען בית דין שהקמתו נמשכה 50 שנה: 120 מדינות הצביעו בעד האמנה שכוננה את ה-ICC. תוך זמן קצר להפליא, לאחר ש- 60 מדינות אשררו אותה, נכנסה אמנת רומא לתוקף, וה-ICC הוקם רשמית ב1.7.2002. גוף בינ"ל קבוע חדש נולד. גוף זה הוא גוף עצמאי מן האו"ם ומגופים קיימים אחרים. צדק מי שאמר כי לידתו של ה-ICC היא אחת ההתפתחויות החשובות ביותר במשפט הבינ"ל מאז הקמת האו"ם ואימוצה של אמנת האו"ם.
ארבע קבוצות של פשעים נתעבים מצויות בתחום סמכויותיו של ה-ICC. הראשון הוא הפשע של רצח עם, המאופיין בכוונה מיוחדת להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, על ידי הרג חבריה או באמצעים אחרים. שנית, ה-ICC יכול להעמיד לדין על פשעים נגד האנושות, שבוצעו כחלק ממתקפה רחבת היקף על אוכלוסיה אזרחית. הביטויים של פשעים נגד האנושות המופיעים באמנת רומא כוללים עבירות כרצח, אונס, מאסר, היעלמויות, שעבוד - במיוחד של נשים וילדים, עבדות מין, עינויים, אפרטהייד וגירוש. שלישית, על בסיס אמנות ז'נבה והאג, שהגנו על בני אדם ורכוש מחד, והגבילו את אמצעי ושיטות הלחימה מאידך, אמנת רומא מפרטת שורה ארוכה של פשעי מלחמה. האמנה מבחינה בין סכסוכים מזוינים בינ"ל ולא בינ"ל, ואוסרת על השימוש בילדים-חיילים, על הרג ועינויים של אזרחים ושבויי מלחמה, תקיפות מכוונות נגד בתי חולים, אתרים היסטוריים, או מבני דת, חינוך, אמנות, מדע ורווחה. הפשע האחרון המצוי בתחומי סמכותו של ה-ICC הוא תוקפנות. בעת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
