הנחיות מבטיחות לטיפול בטראומה מורכבת בילדות: מודל אינטגרטיבי לטיפול בטראומה
Scott & Copping, 2008
טראומה כרונית או מורכבת בילדות, כגון התעללות, הזנחה, חשיפה לאלימות או פשיעה של הורים, קשורה קשר הדוק להתפתחות של התנהגות פלילית בשלב מאוחר יותר בחיים. מאמר זה מציג את מודל הטיפול הטראומטי הבין-דורי (ITTM – Intergenerational Trauma Treatment Model), התערבות מונחית של 21 מפגשים, המתוכננת לרכך את השפעת הטראומה הכרונית על התפתחות הילדים. הטיפול מתקיים בשלושה שלבים: מפגשים קבוצתיים פסיכו חינוכיים להורים; מפגשים אינדיווידואליים לטיפול בהשפעת טראומה הורית; ולבסוף התערבות של ילדים והורים כדי לטפל בהתנהגויות ובתסמינים הקשורים לטראומה ולקדם יחסי הורים-ילדים חזקים יותר. תכונות ייחודיות של ה-ITTM כוללות התייחסות לדפוסים בין-דוריים של העברת טראומה ומיקוד בהורים כסוכני השינוי העיקריים עבור ילדיהם.
הקשר של טראומה בילדות ותוצאות פליליות בגיל ההתבגרות והבגרות הוא חזק. מחקרים רטרוספקטיביים מוצאים בעקביות שיעור גבוה יותר של טראומות וקורבנות בילדות בקרב אנשים שנעצרו או מואשמים בעבירות או שנתפסו בפעילות בלתי חוקית. מחקרים אורך פרוספקטיביים מאששים את היחסים הללו. לדוגמה, ווידום ועמיתיו גילו כי בהשוואה לקבוצת ביקורת, אנשים שהיו קורבנות בילדות נטו יותר להיעצר בהתבגרות, יחד עם שיעורים גבוהים יותר של דיווחים עצמיים ושל הרשויות על פשעים אלימים ובלתי-אלימים בבגרות.
ממצאים כגון אלה מדגישים את הדחיפות של מתן טיפול יעיל לטראומה בילדות, בכדי למנוע תוצאות פליליות. במהלך שני העשורים האחרונים, הטיפול בטראומה בילדות התפתח ממודלים פסיכודינמיים וקוגניטיביים הממוקדים בפרט, המיובאים בעיקר מעבודה עם מבוגרים, לשיטות שמזוהות בצורה הולמת יותר בהקשר ההתפתחותי ומשפחתי לטראומה של ילדים. אפשרויות הטיפול בטראומה בילדות כיום נידונות בהרחבה וכוללות היבטים רבים, החל מטיפול רק עם ילדים, טיפול הורי, טיפול בהתקשרות הורה-ילד, וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד.
במאמר זה אנו מציגים מודל מבטיח נוסף לטיפול בטראומה בילדות: מודל טראומה בין-דורי. מודל זה משלב תכונות רבות של שיטות טיפול הנתמכות בצורה אמפירית, כולל חשיפת טראומה, עיבוד קוגניטיבי וניתוח מחדש, ניהול לחץ ולימוד הורים. הוא שונה מבחינת הישימות שלו לטראומה מורכבת, בדגש על שיפור יכולתו של ההורה להגיב על חוויית הטראומה של הילדים ולשים לב לאופי הבין-דורי של חוויות טראומטיות.
לפני ההיכרות עם ה-ITTM, נציג סקירה קצרה של ארבעה היבטים חשובים בהמשגת הטראומה ששונה בין ילדים למבוגרים. לאחר מכן נספק תיאור של ITTM, אסטרטגיות התערבות ותהליכים טיפוליים. לבסוף, נציג סדרה של טיעונים כדי לתמוך במוקד המוצע של ITTM בכך שהורים הם תורמים קריטיים להחלמה של הילדים שלהם מטראומה. אנו מכירים בכך שלילדים יש מגוון רחב של מטפלים ראשוניים, והאנשים שילדים פונים אליהם באופן טבעי במצבי מצוקה הם לפעמים אימהות, אבות, הורים מאמצים או קרובי משפחה. להלן, אנו משתמשים במונחים המטפלים וההורים לסירוגין לייצג את היחסים העיקריים.
מאפיינים ייחודיים של טראומה בילדות
אבחנה של הפרעה ספציפית הקשורה לטראומה (PTSD) הופיעה לראשונה ב-DSM-III בשנת 1980, והורחבה לילדים בשנת 1987 ב-DSM-III-R. מאז, מודלים של טראומה בילדים התפתחו במהירות והבדלים בין טראומה בקרב ילדים ומבוגרים הפכו יותר ויותר מוכרים. התיאורטיקנים, החוקרים והקלינאים מכירים בכך שחוויות הטראומה של הילדים הן: (1) לעיתים קרובות כרוניות, ולא אקוטיות; (2) משויכות למגוון רחב של תגובות סימפטומטיות, שרק לעתים מזכירות קריטריונים של מבוגרים לאבחנה של PTSD; (3) הושפעו באופן משמעותי על ידי תגובת המטפלים שלהם לחוויה הטראומטית; ו (4) קשורים לעיתים קרובות לדפוסים בין-דוריים של העברת טראומה.
עבור ילדים רבים, טראומה איננה אירוע אחד, מפחיד, בלתי צפוי, אלא סדרה של חוויות טראומטיות. תוצאות סקר ה-CDC של "סקר חוויות ילדות" של יותר מ-17 אלף מבוגרים אמריקאים המקבלים שירותי מרכז לשיפור בריאות, עולה כי אירועים טראומטיים כרוניים בילדות הם נפוצים הרבה יותר מכפי שהוכרו. בקרב מדגם זה של מבוגרים, 11% דיווחו על התעללות נפשית בילדות, 28% דיווחו על התעללות פיזית, 20% דיווחו על התעללות מינית, 25% דיווחו על הזנחה, 24% דיווחו כי נחשפו לשימוש באלכוהול במשפחה, חשיפה של 19% להורים עם מחלת נפש, 12% עדים לאימהות מוכות ו-27% דיווחו כי אחד ההורים או שניהם צרכו בסמים. יתר על כן, חשיפה לטראומה במגוון היבטים הייתה שכיחה יותר מחשיפה לאחת. בקרב מבוגרים שדיווחו על טראומה אחת לפחות (64% מכלל המדגם), קרוב ל-60% דיווחו על חשיפה ליותר מסוג אחד ו-20% דיווחו על חשיפה לארבעה סוגים או יותר של טראומה. המונח "פולי-ויקטימיזציה" מתאר את חוויותיהם של ילדים כאלה שעבורם ההתעללות היא יותר מצב מאשר אירוע. אחרים התייחסו לסוג זה של טראומה כטראומה מורכבת או כרונית.
הבדל חשוב נוסף בין ילדים למבוגרים הוא תגובתם לאירועים טראומטיים. בקרב מבוגרים, אירועים טראומטיים נוטים לייצר תגובות התנהגותיות וביולוגיות מותנות כתזכורות של טראומה, בהתאם לאלו שאובחנו בPTSD. בקרב ילדים, התגובות לטראומה הן הרבה יותר משתנות ונתפסות פחות כקריטריונים לאבחון PTSD. חוקרים מצאו כי בקרב 364 ילדים שעברו התעללות, האבחנות הנפוצות ביותר, לפי סדר התדירות, היו הפרעת חרדה מנטישה, הפרעות מתנגדות, הפרעות פוביות, PTSD ו-ADHD. מחקרים רבים נוספים הציגו את הקשר של טראומה בילדות עם תוקפנות מעל הממוצע, שליטה ירודה על דחפים, בעיות קשב, שימוש בחומרים ממכרים, הפרעות אכילה, הפקרות, והתנהגויות ותסמינים בעייתיים נוספים, בנוסף לתסמינים העיקריים של שחזור מחדש, הימנעות וחרדה שנדרשות לשם אבחון PTSD. למסקנות אלו תיאורטיקנים מובילים הציעו קטגוריה חדשה של אבחון טראומטי של ילדות כרונית שכותרתה "הפרעת טראומה התפתחותית", המאופיינת ב (1) חשיפה לטרדות מרובות או כרוניות של טראומה בין-אישית (2) דפוס מופעל מטריגרים של ויסות לקוי (או חוסר ויסות) בתגובה לרמזי טראומה, (3) שינו בהתמדה את ההתייחסויות וקבלה (כגון חוסר אמון במטפל, ייחוס עצמי שלילי, אובדן אמונה שאחרים יגנו), וכן (4) ליקוי תפקודי. למרות שעדיין לא פורסמו ניסוי שטח של אבחנה זו בילדים, האבחון המוצע של טראומה מורכבת למבוגרים, בעל מאפיינים דומים רבים, זכה לתמיכה ראשונית בספרות.
הבדל שלישי קריטי בין חוויית הטראומה של ילדים למבוגרים הוא חשיבותם של המטפלים למיתון חומרת ומשך הסימפטומים הקשורים לטראומה. מחקרים מצאו באופן עקבי כי ילדים בעלי מערכת יחסים מטפחת ותומכת עם הוריהם פחות סימפטומטיים בעקבות טראומה מאשר ילדים שקיבלו פחות תמיכה מהמטפלים שלהם. למעשה, במחקרים שהשוו את ההשפעה האפשרית של מספר גורמים שונים על...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
