המיתוס של האימהות הוא מיתוס: מבט היסטורי על גידול ילדים באירופה / סטפן וילסון
Wilson, 1984
דמוגרפיה היסטורית סיפקה להיסטוריה המשפחתית בסיס סטטיסטי איתן. משם הוסק קיומם של סוגים ייחודיים של יחסים רגשיים בתוך המשפחה מן העובדות הקשות של החיים הדמוגרפיים שנתגלו בסטטיסטיקות: שיעור תמותה כללי גבוה, תמותת ילדים גבוהה במיוחד, נישואים שניים לעתים קרובות. אלה במיוחד, נוסף על סביבה כלכלית עוינת, הביאו את מרבית ההיסטוריונים בתחום לצפות ליחסים המבוססים על חישוב במקום על חיבה, ולנורמות התנהגות של אדישות או הזנחה בין בני זוג ובין הורים לילדיהם. בנוסף, לנוכח תעלומות "המהפכה הדמוגרפית" ולנוכח "היעדר" סיבות ברורות אחרות, ביקשו לעצמם אותם היסטוריונים "מהפכת רגשות" בת זמנם שתסביר כיצד פינו העמדות המסורתיות את מקומן לעלייה באהבה רומנטית ואימהית.
ב- 1690 הגיע אריאס להכרה חדשנית, הוא העלה כמה הצעות לגבי תחומים שבהם אפשר לגלות הבדלים כאלה: במשמעות שניתנה לגיל המספרי ולגילאים מסוימים, בדרך שבה ילדים יוצגו באמנות, בדרך שבהם הולבשו, בחשיפתם למיניות, באורחות החינוך ועוד.. הוא הגיע למסקנה שבחברה של ימי הביניים, מושג הילדות לא היה קיים. הדאגה לילד כילד התפתחה בהדרגה החל מהמאה ה-16, ולא הובעה ישירות באמצעות חיבה הורית, אלה באמצעות התפשטות של סוג חדש של חינוך, שסיפק לילדים סביבה מיוחדת ומגוננת. בכל זה ניסה אריאס להבחין בין "מושג הילדות" לבין התנהגות ממשית כלפי ילדים- אף שכמובן האחד היה קשור לאחר ונבע ממנו- והוא הדגיש את חשיבות המחקר של שניהם בהקשר הכללי של התפתחות המשפחה.
אריאס משך אחריו תומכים יותר מאשר מבקרים, אפשר להדגים נטייה זו בעבודתם של שורטר וסטון. ע"פ שורטר, ילדים באירופה "המסורתית" היו חשופים "לבור טליות" בגין השיטות שהיו נהוגות אז לטיפול בילדים, הללו היו מוזנחים והושארו לבדם "למשכי זמן ארוכים", מה שגרם לכך שתאונות היו נפוצות, ואמהות כמעט לא הפגינו חיבה כלפי הילדים בהיותם איתם. המיתות התכופות של תינוקות נתקלו ב"היעדר אבל נראה לעין", תינוקות ששרדו זמן רב יותר נזנחו או נמסרו קרוב ללידתם למינקות שכירות- שתי תופעות שהיו גזר דין מוות ולכן היו שקולות בעצם ל"רצח תינוקות". הוא מסכם ש"אמהות מסורתיות לא הביעו רגש של אהבה אימהית כי הן נאלצו בשל התנאים החומריים ובשל עמדות הקהילה להכפיף את רווחת התינוק למטרות אחרות, כגון: טיפול במשק החקלאי או סיוע לבעליהן באריגה". אמהות כאלה לא היו מסוגלות להקרבה כלשהי למען ילדיהן, על כן אימהות טובה היא המצאה של המודרניזציה. שורטר מודה שהתזה הבסיסית דומה לזו של אריאס. סטון גם הוא מציג תמונה דומה של "אדישות והזנחה הורית". הוא טוען מצד אחד שאלה היו סיבות מרכזיות לתמותת התינוקות ומצד אחר, שלנוכח השיעור הגבוה של תמותת תינוקות ההורים נאלצו להגביל את מידת מעורבותם הפסיכולוגית בתינוקותיהם, כדי לשמר את יציבותם הנפשית, וכן שזו הייתה שטות להשקיע הון רגשי מוגזם ביצורים קצרי ימים אלה.
מחקר מתועד של לברון נתפס גם הוא להנחה כללית דומה, גם הוא מפרש מנהגים כמו מתן שם זהה לילדים בזה אחר זה, או אי השתתפותם של הורים בלוויות של ילדיהם, כאדישות לכאורה הקשורה למצב הדמוגרפי, זאת על אף שבשני המקרים אין זה נראה מוצדק. שמות היו לעתים קרובות קשורים לעמדה מסויימת בשושלת היוחסין או לתפקידים בתוך המשפחה,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
