המהפכה הרכה המתמשכת
Žižek, 2004
דלז כאידיאולוג של הקפיטליזם המאוחר
נקודת הפתיחה היא תיאור של יאפי הקורא את ספרו של דלז וגוואטרי "מהי פילוסופיה?" ברכבת התחתית בפריז. הספר נכתב במפורש נגד היאפים, ואולם מה יקרה אם אותו יאפי לא יגיב בתמיהה אלא בהתלהבות? הרי הרעיונות הדלזיאניים על חיקוי רגשות אימפרסונלי, על פיצוץ גבולות הסובייקטיביות ועל המצאה עצמית מחדש מתאימים בהפתעה מרעישה לעולם הפרסום, הקליפים ואפילו לאורנוגרפיה הקשה. ניתן לתאר את דלז כאידיאולוג של הקפיטליזם המאוחר, שכן לוגיקת הרצון האימפרסונלי, שהוא חגג, היא ממש הלוגיקה של הפרסום המסחרי. בריאן מסומי ניסח זאת בבהירות: הקפיטליזם של ימינו כבר עבר מעבר ללוגיקה של נורמליות וסטנדרטיזציה, ואימץ לוגיקה של עודף אקזוטי ומגוון. הקפיטליזם מגביר ומגוון רגשות, אך אך ורק כדי לחלץ ערך עודף. הוא חוטף את הרגש כדי להגביר את פוטנציאל הרווח. כתוצאה מכך, נוצרה התכנסות מדאיגה בין הדינמיקה של כוח הקפיטל ובין הדינמיקה של ההתנגדות לו.
הקפיטליזם הוא כיום האוניברסלי הקונקרטי של עידננו. התנועה הקומוניסטית הגדירה את עצמה כיריבתו ונוצחה על ידו, הפשיזם צמח כניסיון לשלוט בעודפיו. מה שמכונה "מודרניות חלופית", כלומר מודרניות לטינית, הודית, ערבית וכדומה, איננה אלא אשליה: הקפיטליזם העולמי הוא עצם משמעות המודרניות, ואין לנתק אותה ממנו. הכפלת המודרניות לגרסאות שונות היא צורה של הכחשה פטישיסטית, ומה שנאמר על המודרניות תקף גם לגבי הדמוקרטיה: מי שרוצה להבחין בין דמוקרטיה "רדיקלית" לבין צורתה הקיימת וגם לנתק אותה מן הקפיטליזם, טועה בשגיאה קטגורית.
מיקרו-פשיזמים
דלז טען שהפשיזם אינו תופס אנשים ברמת האידיאולוגיה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
