החפיפה בין המפה הפוליטית ובין המפה החברתית: מבט על מסורת פוליטית בישראל
ליסק, 2009
השורשים ההיסטוריים של המסורת הפוליטית
בחירות 1920 וארבעת הגושים
באפריל 1920 נערכו הבחירות הראשונות לאספת הנבחרים של יהודי ארץ-ישראל, בשיטה יחסית שלא שונתה עד היום. כ-22,000 בוחרים השתתפו, ו-19 רשימות זכו לייצוג: שלוש של הפועלים, תשע של המרכז והימין, שלוש דתיות וארבע עדתיות. ריבוי המפלגות וחלוקתן לארבעה גושים, הסוציאליסטי, האזרחי, הדתי והעדתי, משרטטים כבר אז את מפת השסעים המאפיינת את ישראל גם כיום. המחלוקות ביניהם נסבו על ענייני דיומא ועל שאלות יסוד: דת ותרבות, זכות ההצבעה לנשים שלה התנגד היישוב החרדי, סמכות המוסדות הנבחרים והיחסים עם האוכלוסייה הערבית ועם הממשל הבריטי. ההמשכיות מפתיעה לנוכח השינויים הדמוגרפיים והמעבר לריבונות, ומקורה במטענים התרבותיים של העולים ובעיקר של העלייה השנייה, שאליטותיהם מיסדו תרבות ומבנה פוליטיים ייחודיים ליישוב.
תרבות פוליטית: כללים נורמטיביים וכללים ארגוניים
תרבות פוליטית היא אותו חלק מהתרבות הכללית הקשור לעמדות ולאמונות פוליטיות, ובחברות דמוקרטיות הקשר ביניהן רופף יותר מאשר במקומות שבהם המורשת ההיסטורית מתורגמת נאמנה לקודים אופרטיביים. היא כוללת כללים נורמטיביים המסדירים תחום זה של החיים וכללים ארגוניים המיישמים אותם. הכללים הנורמטיביים הם בעיקר נוהגים המסדירים את יחסי האליטות הפוליטיות בינן לבין עצמן ובינן לבין האנשים מהשורה: הם קובעים את גבולות המשחק הפוליטי, את מידת השתתפותם של האזרחים בקבלת ההחלטות ואת הזירות הלגיטימיות למאבק. דוגמה מובהקת לכלל ארגוני היא שיטת הבחירות.
הוויכוח על שיטת הבחירות היחסיות
בעלי זכות הבחירה של 1920 היוו מיקרו-קוסמוס של העם היהודי על פלגיו ועדותיו, וכל קבוצה ביקשה להבטיח לעצמה ייצוג. מכאן צמחה השיטה היחסית, שהשתמרה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
