ההשפעה של עמדות כלפי עבודה על הכוונה לעזיבת המקצוע: בחינה של מורים בניגריה
Ladebo, 2005
רקע ומבוא
מדיניות החינוך הלאומית של ניגריה, שהוטמעה ב-1977, מבוססת על מודל החינוך האמריקאי וכוללת שש שנות חינוך יסודי, שלוש שנות חטיבת ביניים, שלוש שנות תיכון וארבע שנות לימודי אוניברסיטה. רק החינוך היסודי ניתן ללא תשלום, אך אינו חובה. מגזר החינוך היסודי חווה צמיחה והתרחבות עצומה בעשורים האחרונים מבחינת מספר התלמידים והמוסדות. ב-1991 נרשמו כ-13.8 מליון תלמידים ב-35,446 בתי ספר, ועד 1995 מספר התלמידים עלה ל-19.6 מליון ב-42,024 בתי ספר. למרות העלייה במספר המורים באותה תקופה, יחס התלמידים למורים נותר על 1:36. התחזיות מעריכות כי מספר התלמידים יגיע ל-22.2 מליון עד 2005.
הצמיחה המהירה במגזר החינוך היסודי לא תוכננה כראוי ולא נתמכה במשאבים כספיים הולמים. מצב זה הוביל למשברים רבים במערכת, כולל עלייה באי-משמעת וירידה ברמות ההוראה, בניינים מוזנחים, היעדר ספריות וכלי הוראה, ושכר והטבות שלא שולמו למורים במועד. הסביבה הבלתי נאותה שבה עובדים המורים מובילה לחוסר שביעות רצון, תסכול, חוסר משמעת והיעדר מסירות לעבודה. אף שאין נתונים מהימנים על שיעור העזיבה, ישנה אמונה שמורים עוזבים את המקצוע בשלב מוקדם בשל תנאי העבודה הירודים והרצון לניוד חברתי כלפי מעלה. שימור מורים והבטחת רמת איוש הולמת הוכרו כתחומי מדיניות חשובים במערכת החינוך היסודי בניגריה.
מסגרת תיאורטית
שביעות רצון מהעבודה
שביעות רצון מהעבודה מוגדרת כמצב רגשי חיובי הנובע מהערכת העבודה או מחוויות העבודה. היא מתפתחת בתגובה לרמזים חברתיים ותנאי עבודה בפועל. עובדים מרוצים נוטים יותר להפגין התנהגויות מרצון בארגון, ומפגינים מחויבות גבוהה יותר למעסיק או למקצוע. לעומת זאת, עובדים לא מרוצים נוטים להפגין התנהגויות נגדיות וכוונות לעזוב.
שביעות הרצון היא ספציפית לפן מסוים: היא עשויה לכלול שכר, עמיתים לעבודה, פיקוח, הזדמנויות לקידום והעבודה עצמה. עובד עשוי להיות מרוצה מהיבטים מסוימים של העבודה אך לא מאחרים. מאפיינים אישיים כמו גיל, רמת השכלה, מצב משפחתי, מגדר וותק משפיעים על רמת שביעות הרצון. גורמים נטייתיים כמו רגשיות חיובית ומסוגלות עצמית משפיעים באופן חיובי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
